מאחר שהבולשביקים עדיין לא הגיעו למנוחה ולנחלה, כלומר הכל בידיהם, אבל את ראש הממשלה אינם מצליחים להעיף, הם החליטו ללכת על מפלגות האמצע, לבלבל את הציבור, "שזורם" עם מה שמלעיטים אותו. זה שאפשר להשפיע עליו והוא כחומר בידם. אז הפעם הולכים על אורלי לוי אבקסיס!
כוכב נולד. פתאום בסקרים היא מקבלת בין חמישה לשבעה מנדטים, והם מתחילים לטפטף, כי היא שווה, כי היא משכמה ומעלה, כי היא יכולה לסחוף אחריה. על שום מה ולמה? מה מיוחד בגברת הזאת? מה היא עשתה בשבתה בכנסת תשע שנים?
מ
אבי גבאי הם התאכזבו, כאשר נוכחו שאין בו מהילת המנהיגים, אין בו כריזמה, ואיננו מתוחכם. אז ירדו הציפיות, ועוד מעט יעלו הסכינאים.
יאיר לפיד, עם האין כלום שלו, הצליח בעזרתם להסתופף באמצע, וכחלון מרקד לו, בתוך הממשלה, אבל נלקח מפעם לפעם על-ידי התקשורת, כדי שידבר על עזיבה, אם 'יוגש כתב אישום'. אז בדיוני המחשכים הוחלט שצריך לקדם מישהו אחר. את מי אפשר? חשבו וחשבו, והגיעו למסקנה שאורלי לוי היא המען לזמן הזה. היא נמצאת לבד, איננה צריכה לעזוב מפלגה, היא נטועה בשמאל, אין לה שום ערכים של אהבת ארץ ישראל, התנחלויות, ירושלים, מעולם לא השמיעה דעה לאומית. והיא יכולה לזגזג כמו אבא שלה.
דוד לוי שדרך כוכבו עוד בטרם מלאו לו שלושים, נלקח מאחורי עבודות המלט והסיד בבית שאן, אל תוככי הליכוד. הוא בעט שוב ושוב, עזב ובא, עשה הרבה ברוגזים, אבל היה בחור עם מזל. כבר ב-1969 נבחר לכנסת ברשימת גח"ל, והיה לחבר הכנסת הצעיר ביותר. אחרי המהפך ב-1977 הפקיד בגין בידיו את תיק הקליטה, אחר כך את תיק הבינוי והשיכון, בשנת 1981 סירב לקבל את תיק השיכון, אבל התרצה כשקיבל גם את התואר סגן ראש הממשלה. לאחר התרגיל המסריח מונה לשר החוץ אצל שמיר. בנאום הקופים שלו טען, שהוא מקופח בגלל מוצאו. פרש מהליכוד ביוני 1995 והקים את גשר, חבר שוב לליכוד, פרש ב-1998 כי נתניהו לא רצה להפקיד בידיו את תיק האוצר.
אז הלך לעבודה, והאיחוד בין ממד, העבודה, וגשר, יצר את רשימת "ישראל אחת". אצל ברק בעבודה קיבל שוב את תפקיד שר החוץ. אחר כך עבר לממשלת שרון, היה שר בלי תיק ארבעה חודשים, ועבר שוב לליכוד בצעד שגרם לחילוקי דעות בקרב חברי המפלגה. כעת החליטו לתת לו את פרס ישראל... מדוע לא לפני עשרים שנה, או עשר שנים? מדוע רק לאחר חמישים שנה מאז החל להיות דמות ציבורית? כשמדובר בשמאלנים, תמיד צריך להיות חשדן ולדעת שבצד השני הם כולם מניפולטיבים, חוכמולוגים, שום דבר לא קורה סתם.
תמיד יש דברים בגו. אם המטרה כעת לקדם מישהו כדי לקבל רוב קולות לשמאל והמטרה נמצאה, בדמותה של אורלי, אז התרחיש הבא זה להעניק את הפרס לאבא. חייבים להתאגד למטרה הזו. הרי
ש"ס הגדולה, עם כל מעריצי הרב
עובדיה יוסף, איננה מצליחה על-פי הסקרים, וליברמן מתנדנד, מפלגות ותיקות שיש להן את קהל הבוחרים שלהן מתרסקות, אז איך היא הייתה מצליחה? אבל אם לוקחים אותה ומטפחים, ומלעיטים את הבריות בקורטוב תכונותיה ה"מופלגות", ולזה מוסיפים קורט של פרס, והנה לכם מישהי "שיכולה לאיים על נתניהו"...
לא שלקבל את פרס ישראל, זה כבוד גדול. אם נזכור מי במקבלים...
זאב שטרנהל,
שולמית אלוני, יגאל תומרקין, בשנה שעברה זכה בפרס ישראל פרופ' דוד שולמן, מייסד ארגון תעאיוש, מי שתומך בסרבנים, מי שכותב על אכזריותה של ישראל ומי שקיבל את הפרס בעת שפעיל מרכזי בארגון שהקים, נחשף כמי שהסגיר פלשתינים אל מותם, רק משום שמכרו קרקעות ליהודים.
היום יש רבים התורמים כליה שלהם על בסיס אלטרואיסטי, ואינם מכירים כלל את החולה. אנשים אמיצים, אנשי חסד, בעלי משפחות, שמוכנים לעבור ניתוח לא פשוט, מוכנים שיגדעו איבר מגופם, החלמה לא קלה, כדי לעשות חסד וטוב לאדם זר? האין אלה ראויים לפרס?
בבתי חולים, בבתי אבות, ישנם אלפי אנשים המתנדבים כדי לסייע לחולים, לפגועי נפש, לנכים, לקשישים, הם באים ומוציאים אותם לטיול, עוזרים להם, מארחים להם לחברה, נותנים מעצמם, האין הם ראויים לפרס?
לפני שבוע התראיין בערוץ הספורט עזרא יכין לוחם הלח"י שכבר 75 שנים משרת במילואים. האיש המבוגר ביותר בארץ שעוד משרת. בחודש הבא ימלאו לו 90 שנה. עזרא, ובשמו המחתרתי "אלנקם", נוסע מדי יום לתת הרצאות לפני חיילי צה"ל. הוא נוסע למן הדרום ועד הצפון, כך שנים, כך מדי יום. הוא נוהג במכוניתו (הסוס הלבן) מנווט בעינו האחת (את השנייה תרם למדינה בניסיון הפריצה לירושלים). היומן שלו מלא לחודשים הקרובים, כשבכול יום יש לו שתיים ושלוש הרצאות. ביום שבו מתקיימת לצערו רק הרצאה אחת, הוא מלין, "אני
מובטל". עזרא מתגורר בבית חנינא, אליה הגיע בשנת 1968 עם עוד שישה לוחמים של לח"י.
הם רכשו דירות בבנין, וקראו לו "בית השבעה" או "בית השיבה". חשבו שבעקבותיהם יגיעו יהודים נוספים. לא פעם התלוויתי אליו להרצאות בפני חיילים, בבסיסים שונים והייתי נוכחת להתלהבות, להערצה, למחיאות הכפיים, לחיבוקים שהרעיפו עליו החיילים והחיילות. הם מעודם לא שמעו על המחתרות, על הבריטים ששלטו כאן, והקשיבו מרותקים, כמעט ולא הניחו לו ללכת הביתה. עזרא תמיד מסיים את ההרצאה במילים: "לכו בכוחכם זה, והושעתם את ישראל".
ועזרא יכין, המילואימניק הכי ותיק בארץ, לא קיבל מעודו פרס.
