מי אביה של כוכבת הילדים שהטריד את מעריצותיה של בתו? צו איסור הפרסום שמונע את פרסום שמו של החשוד מטיל דופי באביהן של כל כוכבות הילדים. ״זה לא אני״, אמר אביה של כוכבת הילדים נועה קירל. ״אנחנו לא קשורים לפרשה״, אומרים במשפחתה של כוכבת הילדים אגם בוחבוט. אז מי כן? את זה אוסר בית המשפט לפרסם.
מישהו מכם זכה להכיר את משה שביט ז״ל? הוא היה ממקימי קיבוץ נווה-ים, ובמשך שנים רבות היה המנהל המיתולוגי של חברת היצוא החקלאי ״אגרקסקו״. נזכרתי בו כי הוא אביה המנוח של שחקנית ילדים מקסימה ומופלאה -
ציפי שביט, שלדעתי היא הגדולה מכולן.
זכיתי להכיר את משה שביט ז״ל, שהיה לא רק מנכ״ל מוערך, אלא גם איש שיחה חביב נעים הליכות ומלא הומור. נזכרתי בשביט אחרי שקראתי בימים האחרונים שנעשה רצח אופי לאביהן של כמה משחקניות הילדים. משה שביט ז״ל, לצערי אינו בין החיים, אבל אם הוא היה חי, ייתכן שגם הוא היה נאלץ להסביר לכולם ׳שזה לא הוא״.
בימים האחרונים עצרה המשטרה את תושב השרון ואביה של כוכבת ילדים בחשד להטרדה מינית של מעריצות. על-פי החשד האיש בן 48 חשוד ששלח הודעות בעלות אופי מיני לילדות שניהלו את עמוד הפיסבוק של בתו.
המשטרה האריכה את מעצרו של החשוד והוציאה צו איסור פרסום לבקשת פרקליטיו של החשוד, הכולל איסור לפרסם את שמו של החשוד, את תמונתו וכל פרט העשוי להביא לזיהויו. בבית המשפט ביקש נציג המשטרה לבטל את הצו בטענה שקיים חשד שהיו עוד קטינות שנפלו קורבן למעשיו, אבל פרקליטיו של האב התנגדו לבקשה. הם טענו כי הפרסום יפגע קשות בבתו הזמרת ובבני משפחתה, השופט החליט להשאיר את צו איסור הפרסום על-כנו למשך שמונה ימי זמן הארכת המעצר.
מצב בלתי אפשרי בתחילת חודש ינואר 2012 אישרה מליאת הכנסת בקריאה שנייה ושלישית תיקון לחוק בתי המשפט, שקובע ששמו של חשוד לא יתפרסם בטרם הוגש נגדו כתב אישום במשך 48 שעות ממועד תחילת החקירה, או לחלופין עד תום דיון ראשון שהתקיים בפני שופט - המוקדם בין השניים. על-פי סעיפים 70 ה׳ וסעיף 178 לחוק בתי המשפט (נוסח משולב), רשאי בית המשפט להחליט לאסור פרסום של שם חשוד, אם החשוד הגיש בקשה לאסור את פרסום שמו, ובית המשפט רשאי להורות על איסור פרסום זמני עד למועד הדיון בבקשה.
אלא שהחלטת השופט שדן בתיקו של אביה של כוכבת הילדים, יצרה מצב בלתי אפשרי. היא הטילה דופי באביהן של כל כוכבות הילדים המפורסמות, שהפכו בעל כורחם לחשודים. אביה של שחקנית הילדים נועה קירל, פירסם הבהרה מיוחדת שהוא לא החשוד, ובמשפחתה של אגם בוחבוט הזדרזו להודיע שהם ״אינם קשורים לפרשה״.
העובדה הזאת לא מנעה את הארכת צו איסור הפרסום, האוסר את פרסום שמו של האב, כמו גם את פרסום שמה של בתו שהיא אחת מכוכבות הילדים. כל מי שגלש באינטרנט יכול היה לקרוא בפיסבוק את השם המפורש, כאילו צו בית המשפט אינו קיים. לאינטרנט ולרשתות המשפטיות יש כנראה חוקים משלהם.
החלטתו של השופט, לא רק שמנעה לפחות לפי שעה ממתלוננות נוספות להגיע למשטרה ולמסור עדות, היא פגעה בשמם הטוב של אבות של כוכבות ילדים, שנאלצו להסביר ״זה לא אני״, בניסיון להדוף את גל השמועות נגדם.
שופט בית המשפט העליון
מישאל חשין ז״ל, עסק בסוגיה כאשר אדם שנחשד בביצוע עבירות מין, עתר לקבלת צו איסור לפרסום שמו, בנימוק שפרסום השם יגרום נזק חמור לילדיו הקטינים. השופט חשין לא מצא לנכון להאריך את הצו וכתב בהתייחסו לבקשה כי ״המעשים המיוחסים לעורר מעשים חמורים הם עד מאד, וביודענו כי יש ראיות לכאורה להפללתו, דומה שחרף הנזק החמור לבתו הקטינה, אין בכוחו של אותו נזק כדי לגבור על אינטרס הפרסום״. השופט חשין ז״ל הוסיף כי ו״גם אם עלול הוא הפרסום להביא עליו ועל משפחתו ״ נזק חמור״ אין להעדיף את אינטרס מניעת הנזק על האינטרס הציבורי הפרסום״.
גל שמועות אלא שדבריו של השופט חשין ז״ל לא הביאו לשינוי. חוק הוא חוק. העובדה שצו איסור פרסום שחושף טפח ומגלה טפחיים גורם נזק לשמם הטוב של רבים, הנאלצים להסביר ״זה לא אני״, אינו משכנע כנראה את המערכת המשפטית שנזקו של החוק החדש גדול כנראה מתועלתו.
אם היה צריך להווכח שהחוק החדש פוגע שלא לצורך ברבים, צו איסור פרסום שהוצא בימים אלה מעניק את התחושה שמה שהיה הוא כנראה גם מה שיהיה.
עורך דין פלילי מוכר, שמייצג מעורבים בפרשות גדולות המתנהלות כיום, הגיע לבקר לקוח בכלא אילון. כאשר הוא התבקש לעבור בידוק ביטחוני, כפי שנהוג לפני הכניסה לכלא, הוא הוציא לפתע דבר מה מכיסו, הכניס אותו לפיו ובלע אותו. המשטרה טוענת שעל-פי החשד עורך הדין שמוכר לרבים, ניסה להבריח סמים ללקוח שאותו הוא מייצג. המשטרה נתנה להבין שהיה ברשותה מידע מוקדם שעל פיו היא פעלה.
אי פרסום שמו של עורך הדין החשוד יצר גל של שמועות בקרב עורכי הדין, ובעיקר בקרב עורכי הדין הפלילים המוכרים. שמו של עורך הדין שנעצר ידוע ומוכר לעורכי הדין, אבל צו איסור הפרסום מונע מהציבור לדעת את שמו, ומטיל צל כבד על מי שעוסקים ביצוג עבריינים ונחשבים מוכרים - לפחות בעיני עצמם.
אין מחלוקת ששופטי בית המשפט, אינם יכולים לפעול בניגוד לחוק. כאשר עצור מובא בפניהם הוא זכאי למלוא זכויותיו, ובהם גם כאלה שיש בהם לפגוע בזכות הציבור לדעת. ואולם השופטים יכולים להביע את מורת רוחם, כפי שעשה השופט חשין, והם אינם חייבים להאריך את מועד צו איסור הפרסום אם אין הצדקה אמיתית לכך.
סיקור נרחב יתכן שרבים מהחשודים שנלחמים על הארכת צווי איסור הפרסום, אינם מודעים לכך שכאשר יוסר הצו הפרסום שלו הם יזכו בפרסום שיהיה נרחב הרבה יותר, לעומת הסיקור השוטף של האירוע ששמם נקשר בו.
השאלה האם יש לתמוך באי פרסום או להשאיר את המצב על-כנו תלויה כנראה בצד שבו אתה נמצא. עיתונאי יבקש לעולם לפרסם את כל המידע בלי הגבלות ובלי הנחות. עיתונאי שמגיע לצידו השני של המתרס, ומגלה שמעצרו זוכה לסיקור נרחב הרבה יותר ממה ששיער, יעדיף כמובן לצמצם את כמות הפרסומים בעניינו.
ברור כי פרסום שמם של חשודים הוא נושא סבוך ולא פשוט.
מועצת העיתונות, תתנגד מטבע הדברים להגביל את אמצעי התקשורת. המשטרה במקרים לא מעטים, והחשודים עצמם יתמכו בכל הגבלה אפשרית.
שאלת קו הגבול לא פשוטה, המקרים שהיו בימים האחרונים מוכיחים שיש צורך לבחון מחדש את שאלת איסור הפרסום. יש לעשות זאת לא רק כדי שלא לפגוע בחופש העיתונות, אלא כדי למנוע מצבים שמביאים להטלת דופי ולפגיעה במי שראוי שלא יפגעו מהחוק שמנסחיו לא נתנו כנראה את הדעת לכל האפשרויות.
