מלחמת א' (אהוד) ב-א' (אהוד) השמדת הכור בסוריה.
אהוד ברק נגד
אהוד אולמרט. חייבים להיות הוגנים ומפרגנים. מגיע לאולמרט למוסד לחיל-האוויר ולקבינט למודיעין והצוותים לידם. כל הכבוד על הביצוע ההתנהלות וכמובן על התוצאה המידית לטווח קצר ולטווח ארוך. אבל בישראל כמו בישראל בלי ביקורת ובלי לחרב קצת את השמחה אי-אפשר. ראה דוגמה את מבצע אנטבה. מגיע ברק אז שר ביטחון שהחליף את פרץ וברוב יהירות, בוטות תסכול וקנאה משמיץ את אולמרט שלא שמע בקולו של הגנרל המהולל ולא דחה את המבצע כפי שהוא הציע. אבל ברוב צניעותו הידועה הצטרף למעגל החוגגים אחרי המבצע המוצלח. שלא תהיה אי-הבנה העיתוי הוא לא מקרי והוא רמז גדול לעולם כולל אמריקה אם לא תפעלו נמרצות נגד אירן, המאיימת על ישראל מאירן מסוריה ומלבנון ישראל תעשה זאת לבד, כמו בעבר. ולא לשכוח את תורת
מנחם בגין שהשמיד את הכור העירקי למרות התנגדות מבחוץ ומבפנים בעיקר מצד פרס שלא הודע על עמדתו השגויה מעולם. מסקנה - ישראל צריכה וחייבת להיות דרוכה, אמיצה לא נרתעת לא נכנעת ולא מתפשרת על בטחונה. וכשצריך לומר מילה טובה גם על מי שכשל או נפל מאוחר יותר את הדבר הנכון והאמיץ אסור לקחת ממנו.
מלחמת קרדיטים, אגואיים וכותרות לאחר פרסום מבצע השמדת הכור, לא היה רגע דל בתקשורת. התגובות מלחמת הקרדיטים, מלחמת האגואיים ומלחמת השרים, מזכירים את מלחמת הגנרלים אחרי מלחמת יום הכיפורים, את מלחמת הקצינים אחרי מבצע אנטבה, את התגובות והביקורות אחרי מלחמת לבנון הראשונה והשנייה, אחרי "צוק איתן" והמבצעים שביניהם. להרגשתי, רוח הביקורת של מילשטיין על קרבות מלחמת השחרור מרחפת מעל המים הסוערים של מלחמות ישראל. נראה כאילו המנגינה אותה מנגינה ואותם מילים, רק הזמרים מתחלפים. הרוח הרעה הזאת הלא מפרגנת, מלחמות האגו והקרדיטים, פוגעים קשות באתוס ובמיתוס הלחימה של צה"ל ובתדמית ההנהגה. הרוח הרעה הזאת של ניתוץ מיתוסים, שגם אם יש דברים בגו, צריכים להישקל ולהתחשב בתמונה הכללית ובהשלכותיה על המסורת, על האווירה הציבורית, ולא ללכת עם הראש בקיר, מבחינת יקוב הסיפור את ההר. במקום גאווה לאומית אנו מקבלים בכיינות לאומית, והגיע העת להפסיק להתבכיין ולהתחיל לפרגן, איפה שראוי, וללכת בראש מורם בקרב קהיליית העמים. ובמה שקשור למיתוסים, כדאי ללמוד קצת מהמקורות שלנו - 300 הגדעונים, מים לדוד המלך, דבורה הנביאה, יעל וסיסרה, יהודית והלופרנש ועוד. מהיוונים על מלך ספרטה ליאונידס ו-300 הספרטנים שעצרו את הצבא האדיר הפרסי במעבר טרמופיליי, על רץ המרתון שבא לבשר על הנצחון הגדול (כי רץ 42 קילומטר +200 מטר על אנטבה מעבר)... המיתלה גבעת התחמושת, פעולות התגמול, מאיר הר-ציון ורבים אחרים שהשאירו מורשת לחימה - גאווה ועוז לחימה והשגת המטרה לרבות שלא משאירים פצועים בשטח. ולכן קשה לי להבין למה, מתעקשים כל המבקרים והמתקנים להמשיך במלל הפסול הזה.
ברגע האחרון ממש: פרשנות אמיצה ואוביקטיבית פרשנות פוליטית אמיצה ובעיקר אוביקטיבית נשמעת כך. בהרצאה שנתן הרמטכ"ל לשעבר
בני גנץ (נשאל כנראה על-ידי אחד המשתתפים) - מה דעתו על נתניהו. תשובתו היתה: אם יהיו בחירות ולא יהיו לו האשמות פליליות, הוא ראוי להיות ראש
ממשלה. התשובה לא מצאה חן בעיני הפרשן אברמוביץ' (שישב עם עודד בן עמי) והוא אמר בזו הלשון: "גנץ לא הבין את משמעות דבריו" (והוא זקוק לפרשן כדי שיסביר לו למה הוא התכוון). לדעתי זאת פרשנות קלאסית ואז הסביר בהרחבה למה גנץ טועה לגבי כשירותו של נתניהו. אז מה אמר הרמטכ"ל גנץ, כי אם הוא יצא נקי מכל החקירות וירצה לרוץ לקדנציה נוספת הוא ראוי וכשיר.
ואם באמת יצא מכל הפרשיות ללא כתב אישום אלא עם נזיפה ציבורית אתית התנהלותית, הוא יבחר, לאור העמדה בציבור והסקרים. אז אם כבר מישהו אומר בימים טרופים אלה מילה טובה בעקיפין אם הרבה אם.. גם אז לא מפרגנים, לא מוכנים להגיד מילה בחצי פה, אבל מוצאים זמן ומקום לאתגר את מי שאוהבים בסתר. זאת תקשורת, זאת פרשנות, זאת פוליטיקה נקייה ואוביקטיבית. ואם תרצו דוגמה נוספת טרייה ממש: אתמול בחדשות הכותרת הייתה שעד המדינה המרכזי ניר חפץ מסר בעדותו, שהוא פנה ל
שרה נתניהו ולמשפחת אלוביץ וביקש למחוק את המסרונים בעניין בזק וואללה. מה הפרשנות שנתלווה לכך? נתניהו, שרה ואולי יאיר יזומנו לחקירה בחשד שנתניהו יזם את הפנייה למחוק את המסרים. כלומר, כאשר עד המדינה המרכזי בפרשה לא אומר זאת במפורש, ולא מפנה אצבע למקור, זה לא משכנע כי משערים ש... ולכן חייבים לחקור כי... כדי שיהיה חומר לפחות לכותרות. אז תחליטו בעצמכם.
פרשנות לספר בין יתר הפרשנויות על הספר ועל תוכנו - שכולו המצאה על כבודו ומעמדו של אולמרט - ועל העובדה שהוא מציג עצמו כקורבן המערכת הפוליטית והמשפטית, שניסו בכוונת מתכנן להפילו להשפילו והוא שיורה אש אוטומטית לכל הכיוונים ולכל הסובבים, הוא נקי כפיים ובר לבב - נו באמת.
בן אדם תתעורר, תתעשת, תדעכן בעובדות במציאות ותפסיק להתבכיין.
שמעתי פרשן שאומר, הספר נכתב: מדם ליבו. ואני התרשמתי שנכתב בעיקר: מתא כלאו.
