אני מבקשת לחלוק אתכם ואתכן נושא כאוב, לא במלים נשגבות אלא במילים היוצאות מהלב, בגובה העיניים. מילים שתכנסנה ללב ותפתחנה צוהר לעולמן האכזר של נשים חסרות בית, חלקן במעגל הזנות.
מדי שבוע אני עושה את דרכי לדירת החרום בתל אביב לנשים חסרות בית, שחלקן במעגל הזנות, ושם אני מבלה מספר שעות יחד עם מתנדבת נוספת ונשות צוות. בעבר, לפני 12 שנים, הייתי שותפה לקבוצת נשים מדהימות אשר הקימו מרכז סיוע לנפגעות צעירות במסגרת עמותת "עלם", וגם שם התנדבתי במשך מספר שנים.
ישנם קווים משותפים בין שתי אוכלוסיות הנשים אשר צורכות את הדירות הללו. כולן נשים אשר עברו פגיעה מינית בילדותן ואף כנערות, ופגיעה זו הותירה צלקות עמוקות בנפשן. כל כך עמוקות, שחלקן מתקשות לתפקד בחיי היום יום ולחיות חיים נורמטיביים. אני מביטה בפני הנשים הללו בדירת החרום, נשים חסרות כל: חסרות בית, חסרות משפחה, חסרות פרנסה מכובדת ומקצוע. נשים אשר חשופות לאונס יומיומי, להשפלות, ונידונות לחיי סבל פיזי, בריאותי ורגשי. אני מביטה בעיניהן ואני רואה שם את העצב העמוק והייאוש (במאמר מוסגר, אשר לא מתקשר לנקודה שאני מבקשת להעלות בהמשך - אני מבקשת להביע את הערכתי העמוקה לצוות המקצועי של הדירה, שעושה לילות כימים כדי לשקם את הנשים החוסות. וישנן הצלחות והן נעשות במאמצים אדירים. ככתוב: "כל המציל נפש אחת, כאילו הציל עולם ומלואו").
וכאן אני רוצה להגיע לנקודה חשובה שכולנו, כהורים, מצווים בה. וכמה שיישמע טרוויאלי הדבר, הוא קשור ישירות לסיטואציה שבה ילדות ונשים (ואף בנים), נפגעות מינית מאנשים בסביבתן. והסטטיסטיקה אומרת שכשמונים אחוז מהפגיעות המיניות מתרחשות על-ידי פוגע הנמצא במעגל הקרוב של הקורבן: בן משפחה, אב, אח, שכן, בייבי סיטר, דוד, מורה, מדריך.
אהבה והגנה תאהבו את ילדיכם ואת בנותיכן. אהבו אותן ואותם כפי שהם, בלי תנאים, ותנו להן להרגיש אהובות ומוגנות. צעירות נפגעות (ואף צעירים) הן, במקרים רבים, שקופות במשפחתן, לא חשות אהובות, מוזנחות רגשית. לעתים קרובות, ההורים עובדים מבוקר ועד ליל ועסוקים בהישרדות מכדי להעניק להן תשומת לב. הן הראשונות ליפול קורבן לפגיעה מינית, משום שהפוגעים מזהים את חולשתן, את הפגיעות שלהן, את העובדה שהן במקרים רבים לא זוכות להתעניינות מספקת מצד הוריהן, שהן דחויות חברתית.
הקשיבו לילדות שלכן, הביטו לתוך עיניהן ושאלו אותן מה קורה איתן בחייהן. התעניינו בהן ובהם והיו רגישים למצבי הרוח שלהם, למרות עול הפרנסה ועול המטלות הרבות שכולנו, כהורים, נושאים בהם במהלך החיים.
תחקרו אותן ואותם על הרגלי הבילוי שלהן, על הרשתות החברתיות שהם מחוברים אליהם. צרו תקשורת פתוחה איתם כדי שאם, חס וחלילה, הם יפלו קורבן לפגיעה, מכל סוג שהוא, חשוב שירגישו חופשיות וחופשיים לפנות אליכם ולספר מה עובר עליהם.
והכי חשוב - אהבו את ילדיכם בכל לבכם, גם אם לא תמיד קל לכם איתם ואיתן, גם אם הם 'אחרים', גם אם הם שונות ושונים מהילדים שייחלתם שיהיו לכם. תנו להם להרגיש אהובים, והעניקו להם תשומת לב אישית והתעניינות יומיומית.
