האם בחירתו של מנהיג חדש עשויה להגדיל את סיכוייה של מפלגה קיימת להצליח בבחירות הבאות? ב
מפלגת "
המחנה הציוני" למשל נטו, עד למועד בחירתו של
אבי גבאי, להאמין בכל לב שאכן כך הם פני הדברים, וש"משנה שם - משנה מזל".
אלא שעד מהרה התחוור למרבית חברי המפלגה שיש בכל זאת דברים בגו. גבאי, שהוא נטע זר ב"מחנה", הגיע אליו, בסופו של דבר, ממפלגת "כולנו", ובתור שכזה מתקשה לייצג את האינטרסים שהציב לעצמו "המחנה הציוני" במקורו.
עכשיו, כשהמרצע יצא מן השק, מתקשים ראשי "המחנה" לצאת מן ה"בור" שכרו לעצמם עם בחירתו של גבאי כמנהיגם, כאילו נגזר עליהם להיחנק בעל-כורחם עם היו"ר החדש, שממנו הם מסתייגים בפועל, לנוכח הפגנת עמדותיו הפוליטיות.
רוח חדשה? כמותם, גם ב"מרץ" עשו חשבון-נפש, והגיעו למסקנה שכדאי להחליף את
זהבה גלאון, שעמדה זה שנים ארוכות בראשם, כדי לרענן בכך את פניה של המפלגה, הדורכת כבר זמן רב במקום. זו הסיבה לבחירתה הגורפת של
תמר זנדברג, שבסופו של דבר איננה אלא אותה האדרת, בשינוי הגברת, וספק די גדול אם תצליח בכך להפיח רוח חדשה בשורות מפלגתה.
לעומתם יש מי שסבורים שהמפתח לשינוי לטובה נעוץ דווקא בהקמתה של רשימה עצמאית מזו הקיימת. מכבר. זו, למשל, דעתה הנחרצת של אורלי לוי-אבוסיס, שהחליטה להיפרד מ"
ישראל ביתנו" ולהקים למולה רשימה סוציאל-דמוקרטית, שתיבדל מרשימתו של
אביגדור ליברמן. רק תוצאות הבחירות הן שיכריעו אם מהלכה היה במקומו, או שמא היה רק כפוי-טובה...
