עם יד על הלב מן הראוי להודות שהצנזורה הצבאית במדינת ישראל אומנם פחות מחמירה בפסילת פרסומים מכפי שנהגה בעבר לעשות, אלא שגם כך ראוי לה עדיין לשמור על עמימות ביטחונית, לפחות מינימאלית.
לא על כל הצלחה מבצעית מוכרחים לרוץ ולדווח לחבר'ה, גם כשזה כבר עומד לו על קצה הלשון. אף שאינני נמנה עם חסידיו של איווט, צדק הפעם שר הביטחון,
אביגדור ליברמן, כאשר הסתייג, במפורש, מהדרור בפרסום פרשת חיסולו של הכור הגרעיני הסורי.
מים רבים זרמו בירקון מאז ימי "יד לפה" ו"שמור פיך". הצנזורה הצבאית, שידה הייתה די קשה על הרסן, נעשתה ליברלית יותר ויותר, ואני עד לכך כבר שנים אחדות. עם זאת אין לשכוח לרגע שהדברים אמורים בסיכון ביטחוני.
מבצעים עלומים מדיניות הערפול הוכיחה עצמה לא פעם אחת לטובת ישראל. דוגמה מופתית לכך היא שמירת העמימות הביטחונית על מבצעים צבאיים רגישים במיוחד, שנותרו עלומים עד עצם היום. לא פחות הוא הדין עם הכור המצוי בדימונה.
עם זאת ראוי להודות שאחד מיעדיה החשובים של עיתונות חופשית הוא לשמור על חופש-מידע ולהימנע ככל שניתן מהסתרתן של עובדות המתרחשות בשטח. אבל, במטותא, אין זה חל, מן הסתם, על מה שקרוי "סודות-מדינה".
כבר בלאו הכי יש לאויב הערבי אוזן כרויה וקשבת לכל פיפס ביטחוני במדינת ישראל. אז בל נא נוסיף לו, חלילה לרגע, מידע מיותר, העלול להזיק.
