השמאל הישראלי היה בעבר חוד החנית. השמאל הישראלי היה בעבר ראש החץ, בהתיישבות, בביטחון ובצבא והיכן שהוא במעלה ההר, השמאל הלך לאיבוד. מאידיליית חיי השיתוף שהתנפצה, הם עברו לחלום אחר, חלום של שלום, חלום על שתי מדינות, וגם החלום הזה מתנפץ אל מול עיניהם.
הערבים, כתמיד, רוצים להעיף את כולנו מכאן. שמאל, ימין מרכז, הערבים רוצים לרשת את בתינו, הערבים רוצים "לשוב" לארץ ישראל ולהפוך אותה מנאת מדבר לעי של חורבות, כך הם רגילים.
הם רוצים להפוך יצרנות לבטלה, חדשנות להסתה, חינוך לערכים הם רוצים להפוך לרצח טרוריסטי, הם רוצים עוד פיסת קרקע איסלמיסטית וחולה, על פני החברה הבריאה שבנינו כאן בעשר אצבעות. הם לא רוצים מדינה, הם רוצים את הבית שלנו, הם רוצים אותנו בים, וכמה שיותר עמוק.
ולמי שהיה עוד ספק אנא יביט בגבולנו הדרומי, אנא יביט בעוברים והשבים מן העבר השני של הגבול.
זכות שיבה שרירה וקיימת, זכות שיבה של השמאל הישראלי לשפיות, זכות השיבה מחלומות באספמיא אל מציאות קשה ואכזרית.
כן. זכותו וחובתו של השמאל הישראלי להביט נכוחה במציאות, ולהבין סוף-סוף שאם אנו רוצים מדינה יהודית, אנו חייבים להמשיך ולהילחם עליה. על השמאל להבין סוף-סוף שמלחמת ששת הימים אינה הסיבה לכל החגיגה שסביבנו. על השמאל להבין סוף-סוף שבעיני הצד השני השמאל והימין חד הם, לשניהם אין מקום פה.
וברור שמנהיגי מפלגות השמאל המאוהבים בכסאות שלהם, לא יזוזו ימינה ושמאלה. הנהגת מר"צ תמשיך לעודד את הערבים לשוב הביתה, אך על בוחרי מר"צ להראות ל
מפלגת הסיאוב והשקר הזו את הגב התחתון ולהצביע למפלגות הציוניות, באופן שיותיר את קבוצת המנהיגים של המפלגה הצבועה והשקרית הזו ברחוב, הרחק הרחק מכנסת ישראל.
יש זכות שיבה. זכות שיבה לשפיות של השמאל הישראלי.
