הבורא מצווה את אברהם - העברי הראשון: "קום התהלך בארץ לארכה ולרחבה כי לך אתננה" (בראשית י"ג, י"ז). משמעותם של דברים - הבטחת הבורא לאברהם, אבי האומה העברית, שארץ ישראל היא ירושה לנו עד עולם. יפה הגדיר זאת הנצי"ב בספרו "העמק דבר" על התורה, בפירושו על הפסוק, שעניין ההליכה לארכה ולרחבה של ארץ ישראל, "פעולת ההילוך עד מקום ראות עיניו היא אות לקניין". אותה הבטחה מלווה את עם ישראל עד עצם היום הזה. מימושה בא לידי ביטוי לפני שבעים שנים עת הוכרזה המדינה בה' באייר התש"ח (15.4.1948). ביום גדול זה הכריזה מועצת העם בראשות
דוד בן-גוריון על הקמתה של מדינת ישראל שתהווה בית לאומי לעם היהודי בארץ ישראל.
אתגרים רבים עמדו לפני מנהיגי המדינה הצעירה שזה עתה הוקמה: קליטת עלייה, בניית משק כלכלי, הנחלת השפה, יצירת תרבות ישראלית חדשה, הקמת צבא עברי והגנה על גבולות המדינה. יום ההולדת השבעים מהווה הזדמנות לשאול: מהם ההישגים שממלאים אותנו גאווה? אילו הישגים הושגו אשר בוני המדינה לא חזו אותם כלל? מה טרם הושג ומה נדרש לעשות? אנו נתייחס לשאלות העוסקות במהותה של המדינה טרם הקמתה ולאחר הקמתה כאשר השאלה המרכזית היא: מה היו הגורמים להקמתה של מדינת ישראל?
מחד-גיסא, יש הרואים את הקמתה של המדינה היהודית במבט היסטורי כמהלך אלוקי שמוביל את עם ישראל לארץ הולדתו. הנסיבות ההיסטוריות וצרופי הדברים שיצרו את ההזדמנות להקמת המדינה, הזדמנות שנוצלה עד תום, ידועים. ואינם נתונים לחילוקי דעות. אולי להבדלי הדגשות:
העליות לארץ ישראל, עליית תלמידי הבעל שם טוב, עליית תלמידי הגר"א ועליית תלמידי החתם סופר.
היציאה מן המקומות הקלאסיים של היישוב הישן - ירושלים שבין החומות, טבריה צפת וחברון. שכונות כמו נחלת שבעה, שערי חסד ו
מאה שערים. התיישבויות כמו ראש פינה ופתח תקוה, גדרה ומזכרת בתיה, שכולן היו יוזמה וביצוע של אנשים יראי אלוקים. בעקבות אלה באו גם העליות האחרות המכונות העלייה הראשונה והשנייה ולאחר מכן העליות של מוסד עליה ב'. כל אלה יצרו תשתית בארץ ישראל שבלעדיה אין להעלות על הדעת את ההתפתחות בהמשך.
כמובן שהחורבן הגדול של יהדות אירופה ורגשות האשמה של האומות שהבינו שלא עשו כמעט מאומה להגן על היהודים ולמנוע את השמדתם, יצרו אווירה שאפשרה את ההחלטות שהביאו לידי הקמת מדינת ישראל. גם השרידים שנעקרו מעולמם הקודם אספו את עצמם וראו את עתידם בארץ הקודש ובין יהודים דווקא.
כמובן מעבר לכל ההסברים רואים מהלך אלוקי המוביל את עמו חזרה לארץ מכורתו. וכבר אמר המשגיח הזקן הרב שלמה וולבה שאחד הדברים המשמעותיים שקרו עם הקמת מדינת ישראל ושיבת היהודים לארצם זאת המכה האנושה שקבלה התיאולוגיה הנוצרית. כדלהלן:
מבוכה רבה הנצרות העולמית טענה כי המושג "ישראל" הוא מעין "גביע נודד" וכשעם ישראל לא קיבל את משיחם המירם הקדוש ברוך הוא באומה אחרת ומעתה הם ישראל ולכן הם אלה שיזכו לארץ ישראל וכפי שכתב כריסוסטומוס במאה הרביעית לספירה: "האלוקים לא יניח לעם ישראל לחזור לארץ ישראל או לבנות את ירושלים" דם יהודי נשפך כמים במהלך ההיסטוריה על-ידי הנוצרים שראו בכך חובה דתית, ובין השאר - במסגרת מסעות הצלב בהם נתנו עיניהם בארץ ישראל ושמו פניהם לכבשה. עתה שבים יהודים לארץ ישראל נבואתה של הנצרות שהייתה אבן פינה במשנתה - התפוררה והנצרות העולמית במבוכה רבתי.
מאידך-גיסא. יש האומרים שהציונות, התנועה הלאומית של העם היהודי הייתה אחד מן הגורמים המרכזיים שידעה לקום בתקופה היסטורית מתאימה, להפוך את השאיפה של העם היהודי לחזרה לציון (התפילה: לשנה הבאה בירושלים הבנויה) לתנועה אידיאולוגית ופוליטית והניחה את היסודות להקמתה של מדינת ישראל.
גורם נוסף לא פחות חשוב, השואה, ולקחיה המידיים הם שגרמו לכך ששארית הפליטה לא רצתה לבנות את חייה מחדש על חורבות העולם שנחרב, ופתחה במאבקה בדרכי הבריחה וההעפלה, להקמתה של מדינת ישראל. מאבק זה איחד את העם היהודי כולו למטרה זו. השואה והמאבק של שורדי השואה ושל הישוב בארץ, העיקה על מצפון מדינות העולם שגרמו להחלטת האו"ם מה-29 בנובמבר 1947, על הקמת מדינה יהודית.
גורם משני נוסף, ההנהגה הציונית בראשותו של דוד בן-גוריון, שידעה ברגע הגורלי והמכריע להצהיר על הקמתה של מדינת ישראל והכינה את כוחה הצבאי, את ההגנה והפלמ"ח, להכניע את ההתנגדות של ערביי ארץ - ישראל ולהדוף את פלישת מדינות ערב ב-15 במאי 1948.
יש המסבירים זאת בצורה קצת שונה המשלבת את חלק מהגורמים שמנינו לעי"ל, שמבחינה היסטורית התגבשותו של עם ישראל הייתה לאורך הגלות הארוכה. לאחר אלפיים שנות גלות, שבה היינו בבחינת עם אחד מפוזר ומפורד בין העמים, ואחרי מלחמת העולם השנייה שהביאה את השואה האיומה, שבה הושמד למעלה משליש מהעם היהודי, היה זה רק טבעי שאומות העולם יסכימו לתת חלקת ארץ לעם היהודי. זאת הייתה כתוצאה מההחלטה של האומות המאוחדות בכ"ט בנובמבר 1947 שבה הוחלט על חלוקתה של ארץ ישראל לשתי מדינות עצמאיות - מדינה יהודית ומדינה ערבית.
בנוסף על-כך, ברגע שהעולם הבין את מה שאירע לעם היהודי לאחר השואה, החל הלובי היהודי ברחבי העולם לפעול ולהיפגש עם שועי העולם במגמה להבהיר את חשיבותה והשבתה של המולדת לעם היהודי. תוך כדי האירועים הוקם כוח מגן בארץ שכלל את הפלמ"ח, ההגנה והמחתרות. המודעות שהעם היהודי מסוגל להגן על עצמו על-ידי כוח מגן שהתגבש, הביא לתודעתם של מנהיגי האומות שהעם היהודי מסוגל להגן על עצמו. נראה גם שעייפותם של הבריטים מהמנדט על ארץ ישראל ובקשתם מהאו"ם להחזיר את המנדט לאחר שהייה בארץ שלושים שנה תרמה לזירוז הקמתה של מדינה יהודית בארץ ישראל.
לסיכום: לית מאן דפליג שמדינת ישראל המתחדשת היא ההישג הגדול ביותר של העם היהודי לדורותיו. שאיפתו של העם במהלך השנים להיות עם בן-חורין בארצו מתגשמת. אנו רואים את הצמיחה והפריחה בכל אחד מתחומי החיים במדינה. קיבוץ הגלויות מארבע כנפות תבל, מגוון והיקף הפיתוחים הטכנולוגיים המתקדמים, הישגים מדעיים הזוכים להכרה בעולם, מערכת ההשכלה הגבוהה, עולם הישיבות שקם לתחייה, והמעמד הכלכלי היציב של המדינה.
אמונתו של העם בכל הדורות לשוב לארץ הורתו ניצחה את כל הספקות שהיו בדרך. חזון נביאי ישראל מתגשם כמאמר הנביא: "הנה אני לוקח את בני ישראל מבין הגויים אשר הלכו שם. וקיבצתים אותם מסביב והבאתי אותם אל אדמתם" (יחזקאל ל"ז, כ"א).