הם אומנם ילידי הארץ ונושאים כולם שמות עבריים, אך למרות הכל החליטו להעניק לילדיהם שמות לועזיים. ככה זה כשאימא ואבא קצים במתן שם עברי לצאצא שלהם ומעדיפים לשם כך לרעות בשדות זרים.
התירוצים שלהם שונים ומשונים. יש מי שרוצים להנציח את שמות הסבא והסבתא שלהם; יש מי שחושקים דווקא בדמות הספרותית החביבה עליהם, ויש אחרים שמנציחים משום מה את האליל התורן שלהם.
איילת ועמי דנון העניקו לבנם את השם ליאופולד ולבתם את השם מטילדה - על שם הסבא והסבתא שנספו בשואה; צילה ונתן ארביב גמרו אומר לקרוא לשתי הבנות שלהם על שמן של אלות יווניות: תיאה וניקה; אילנה ושמואל שלום החליטו לכבד את בנם בשם הנס, על שמו של הנס כריסטיאן אנדרסן, חביב הילדים.
מסי ורונלדו בעקבותיהם הלכו גם שרונה ודני מתן, שבחרו אף הם הגיבוריים ספרותיים, אלא שהפעם קלאסיים יותר: וילהלם
טל ורובינזון
קרוזו. לפחות הם מראים קבל עם ועדה שהם נמנים עם אותם מעטים שעוד קוראים ספרי ילדים.
חנה ושמואל עיטם היו נועזים עוד יותר. מן הסתם הם חשבו שאין שמות הולמים יותר לשני הזאטוטים שלהם מאשר אלה של אשפי הכדורגל מסי ורונלדו, שהם דווקא שמות המשפחה שלהם. אילנה ועמרם לוי סברו לתומם שילדיהם חייבים לשאת שמות של מדענים ידועים וקראו לבן שלהם לואי, על שם אבי המיקרוביולוגיה לואי פסטר, ואילו לבת קראו מרי, על שם מרי קירי, ממציאת הרדיום.
חנן וציפורה לוי שוכנעו שאין שם הולם יותר לבתם מאשר דלידה, אלילת הזמר הצרפתי, וכמוה עשו גם שכניהם לבית ניצה ואבי אביב, שכינו את בתם אדית, על שם אדית פיאף, זמרת צרפתיה גדולה לא פחות; חנה ו
צבי מרום נאחזו דווקא באלילת הממון, ולשני בניהם נתנו שמות של טייקונים ישראלים, יולי וסמי, על שמם של יולי וסמי עופר.
ראובן לייב