בחגיגיות מרובה ובקול מצהלות, ששון ושמחה, בישר לאחרונה ארגון נכי צה"ל לעמיתיו נכי צה"ל: "במעמד יו"ר ארגון נכי צה"ל ומנכ"ל משרד הביטחון, נחתמה אמנת השירות של אגף השיקום".
בעצם מה כל הסיפור וחשיבותו? כל נכה צה"ל, מרגע הכרתו כנכה צה"ל (בדרך כלל אחרי מסע תלאות), אמור על-פי זכאותו לקבל שירותים שונים מעובדי אגף השיקום במשרד הביטחון. הנכים מגיעים למשרדי אגף השיקום בתקווה גדולה, חלקם מגיעים מרוסקים, אחרים שבורים, רובם איבדו את שמחת החיים ואפילו את הרצון לחיים, מבולבלים וכואבים את השינוי הדרמטי שנוצר בחייהם.
התמימים בטוחים שהגיעו הביתה, משוכנעים שיעטפו אותם בחום ואהבה ויעניקו להם את השירות הטוב ביותר שקיים עלי אדמות, הם הרי נפגעו בזמן שירות המדינה ואזרחיה, חלקם בהתנדבות ואחרים בשירות חובה או מילואים, אך לאלה ממתינה בדרך כלל אכזבה קשה מאד, ומפח נפש. אחרים, ברי מזל יותר, מגיעים מצוידים בעצות ובניסיון מר של אחרים ואפילו בעורכי דין, הם כבר מוכנים למלחמה שאחרי המלחמה. לאלה וגם לאלה ממתין מאבק ארוך מתמשך ואכזרי מכל. המאבק על המשך חייהם וחיי משפחתם במעמד החדש, נכים. לא פחות עצובה תופעת הוויתור, נפגעים שבעקבות הניסיון המר של חבריהם מוותרים על זכותם לתבוע, מעדיפים שלא להיכנס לסחרחורת ההתעללות לכאורה הצפויה להם באגף השקום ובוועדות הרפואיות.
נכון, יש גם ברי מזל שהכול או כמעט הכל הולך להם חלק ומקבלים פחות או יותר את מה שמגיע להם. אבל קשה מאוד להתעלם מהעובדות הכואבות, מהתלונות הרבות של נכי צה"ל, תלונות על ההשפלות של הוועדות הרפואיות, על יחס מזלזל של עובדי אגף השיקום, ביורוקרטיה מיותרת, העלמת ומניעת זכויות ועוד ועוד.
בריאות נפשית ופיזית פעמים רבות מדי התלונות של נכי צה"ל נראות דמיוניות, מנותקות מהמציאות, אכזריות מדיי כדי להאמין שזה אכן אמיתי. אומנם חלק מעובדי אגף השיקום באמת מנסים לעזור ולהקל על הנכה ומשפחתו, אבל מה שמפריע זו המגמה, המגמה שנועדה כאילו לחסוך כסף, אבל על חשבון בריאותו של הנכה, בריאות נפשית ופיזית, חיסכון שברוב המקרים מתברר ככישלון כואב ובזבוז עצום של כסף ואנרגיה, הרבה יותר מאשר אילו הנכה היה מקבל את הסיוע לו הוא זקוק
והכי חשוב, בזמן.
אם למישהו היה ספק באשר לתפקוד אגף השיקום ולאמיתות תלונותיהם של נכי צה"ל, בא אירוע חתימת אמנת השירות והוכיח לעין כול, שאגף השיקום ככל הנראה לא תיפקד מספיק טוב עד היום! לצערי אני מסופק אם החתימה על האמנה תשנה את המצב ולו מעט! חוששני שהמצב לפני החתימה על האמנה כבר טבוע ב-דנ"א של אגף השיקום ולכן צריך מעט יותר צעדים דרסטיים, או יותר נכון הרבה יותר, לשנות את הגישה, החשיבה והעשייה.
מה פירוש "אמנת שירות" ולמה צריך את זה? אדם מגיע לעבודה, בכל מקום עבודה, על-מנת לעבוד, לתת שירות, לא רק להחתים כרטיס ולקבל משכורת ו"הטבות שאין להם אח ורע במשרדי הממשלה" (ציטוט מתוך מסמך של משרד האוצר משנת 2004 על עובדי משרד הביטחון). מבחינתי חתימה כזאת על אמנה כזאת מעידה כאלף אלפי עדים על טיפול כושל של אגף השיקום בנכי צה"ל, בכוונה תחילה או
בתום לב זה לא ממש חשוב, הנזקים נעשו וברוב המקרים נזקים בלתי הפיכים.
צריך לקרוא בתשומת לב את הפתיח של האמנה ואי-אפשר שלא להתקומם:
כללי יסוד אנחנו עובדי אגף שיקום מתחייבים/ות:
1. לראות עצמנו כשליחים של מדינת ישראל אשר פועלים מטעמה למען שיקום נכי צה"ל וכוחות הביטחון ומילוי תפקידנו למימוש ייעוד האגף.
2. לנהוג בכל נכה ונכה ללא משוא פנים, מתוך שוויוניות, כבוד, הקשבה, הזדהות, סובלנות, רגישות ושמירה על צנעת הפרט.
3. להוות גורם מקצועי הפועל בשותפות עם הנכה לקידום שיקומו ושילובו המיטבי בחברה.
4. למלא את תפקידנו על-פי הסמכויות שניתנו לנו באופן מקצועי ובהתאם למדדי השירות שנקבעו בהוראות אגף שיקום נכים.
5. לפעול בצוות רב מקצועי לזיהוי צרכי הנכה, לאיתור מענה הולם בשותפות עמו, תוך גילוי יוזמה, אחריות, מעורבות ושיתוף פעולה של גורמי המשרד ומערכות משיקות בקהילה.
6. לפעול בשקיפות ולמסור לנכה בשפה מובנת מידע מלא, עדכני ומדויק לגבי זכויותיו ותהליכי מימושן, תוך פיתוח דרכי תקשורת ותשתיות חדשניות לשיפור הקשר עם הנכים.
7. להוות מוקד ידע מקצועי לשיקום נכי צה"ל וכוחות הביטחון, תוך חתירה לחדשנות והתאמה מיטבית לצרכים המשתנים של נכי צה"ל וכוחות הביטחון.
8. לפעול להתייעלות ושיפור מתמיד של תהליכי העבודה באגף, תוך הפעלת מערכות בקרה והערכה מקצועית וניהולית.
האם זה לא ברור ומובן מאליו שכל עובד באשר הוא עובד חייב לנהוג כך? האמנם צריך אמנה כזאת? מי שצריך אמנה כזאת סימן שאינו מבין את תפקידו כעובד, סימן שתפקיד כזה אינו מתאים לו ועדיף ימצא ג'וב אחר, ג'וב שיגרום פחות סבל ועוגמת נפש לאחרים, במיוחד לנכים ומוגבלים.