כאשר כסילי הארץ טענו שהם מתביישים בישראליותם, על שיורים באויביהם, נזכרתי בדברי
יצחק רבין שאמר פעם: הלוואי וכול עזה הייתה טובעת בים. והרי לא יתווכחו עם דברי רבין...
"תורת אמת נתן לנו וחיי עולם נטע בתוכנו", הודות לתורת ישראל, עם ישראל חי חיי נצח שעה שעמים שהיו אדירים בזמנם, מעצמות מפוארות, נעלמו. למרבה הצער, בכול דור ודור צומחים בשדות חיינו עשבים שוטים, מסיתים ומסיטים לעבודה זרה ופוגעים בחיותו של העם. נסים אדירים התרחשו בעת יציאת מצרים והנה כעבור ימים ספורים הצליחו מרשיעי ברית להדיח לסגידה לעגל הזהב. לאחר הניצחונות השגיבים בדרך לכיבוש הארץ שבהם הוכחדו אויבי ישראל, האמורים - התפתו רבים מבין השבטים לזנות אחר בנות מואב, ונצמדו לבעל-פעור, כשהם סוגדים לתרפיהם, נטרפים במגפה נוראה ופוערים פצע מדמם בגוף העם.
בימי מלכות יהודה וישראל נביאי שקר הדיחו חלק גדול מבני העם ובהם מלכים, להקמת במות לעבודת אלילים, והביאו למלחמות אחים.
לכול אורך גלותנו קמו טועים ומטעים שתעתעו ללא רחם. בדורות האחרונים די עם נזכיר את קרל מרקס שהעלה רעיונות 'סוציאלים' שלפיהן לא יהיה עשיר ועני, יהיה משטר של שוויון בין בני אדם, יושם קץ למעמד העשירים והבורגנים המנצלים את דלת העם, 'הדת הינה אופיום להמונים', ובכך שכנע המוני עם, בעיקר יהודים, לנטוש את אמונת אבותיהם ולפנות לתורת מרקס. התוצאה: האידיאולוגיות הסוציאליסטיות-מרקסיסטיות הובילו למהפכות ולמלחמות דמים נוראות. המונים נתלשו מגופו של עם ישראל, התפתו לחבור למטורפי המהפכות ולהמלכת המפלגה הסוציאליסטית-קומוניסטית, שהפכו להיכלי סגידה ללנין ולסטלין, שהתגלה כעבור שנים כאחד מרשעי עולם שטבח בהמוני-עם בשם המהפכה שתוביל ל'קידמה' בעולם המחר הנאור.
ועתה לנגד עינינו עולה ומתעתעת תופעה חדשה של עבודת אלילים. סגידה למה שקוראים 'העם הפלשתיני'. הסוגדים לאויב המר שפוגע, ורוצח, וגונב ללא רחם החלו לפתות רבים בהבטחה שאם נוותר לאליל הזה, יבוא שלום... וככל שמתברר שהוויתורים גוררים גלים חדשים של שפך דם יהודי והשלום מתרחק, הם מוצאים תירוצים חדשים מדוע עלינו לסגת ממחוזות חיינו. אז יש 'הומניות', ולהיות אנושי (הומאני) זה לוותר עוד ועוד על מרחבי ארצנו ולהקריב חיים של יהודים. וכמו שבזמנו הלך והתברר שלנושאי הדגל האדום אין דבר וחצי דבר הקשור לאחוות עמים והלהט שבפעילות למען סמלי הקומוניזם אינו אלא עבודת אלילים, כך בימינו, אינם רואים כיצד שונאינו המרים בארץ ובעלי בריתם ממצרים, ומאירן, הינם רשעי עולם הרומסים באכזריות כל ערך אנושי. הלהט הלזה של הפועלים למען אותם 'פלשתינים' אינו אלא מהדורה חדשה של עבודה זרה, עבודת אלילים.
לא אחת נכנסו חיילנו במלחמתם באויב אל תוך הערים בהן הם יושבים, ורק ירו באוויר, במטרה מוצהרת שאין לפגוע בהם, מפחד מה יגידו בעולם ובלחץ ה'סוגדים'. זה מה שנקרא אש זרה, כי לא פוגעים באויב. ואתה רוצה לזעוק: תן לנו את השכל כמו שנתת לנו את הכוח...
עבודה זרה הם אינם נרתעים גם כאשר הם עצמם נפגעים, וכמו שהכנענים בזמנם הקריבו ילדיהם ל'מולך' - כך בזמננו הם סוגדים בלהט שטני ל'מולך הפלשתיני'. זכורה אותה שחקנית שאיבדה רגל בפיגוע בידי 'פלשתינים' במינכן. כן, לא ב'שטחים' ולא במה שקרוי 'ישראל' אלא באותה עיר גרמנית שבה נחתם הסכם ה'שלום' עם היטלר והתוצאה הייתה מלחמת העולם השנייה האיומה מכול המלחמות. אותה אישה שנפגעה מכדורי האויב הנורא הכריזה על 'הקמת מדינת פלשתין' בלב ארץ ישראל כשהיא מוקפת בליצני הדור המוחאים לה כפיים וחותמים על ההכרזה האווילית.
והיה הפיגוע הנורא שבו 'פלשתיני' השתלט על הגה של אוטובוס נוסע, הסיט את הרכב לתהום, גרם למותם של ששה עשר יהודים ולפציעתם של אחרים. אחד הפצועים קשה שאיבד את שתי רגליו, גם הוא מהסוגדים לאליל הזה, טרח והגיע בכסא גלגלים עד לבית הסוהר, שם פגש את אלילו הרוצח הנתעב עבדל-האדי גנאיים והודיע לו שהוא מבין את מעשהו ואין לו כל טינה כלפיו... ואותו עלוב נפש שבנו החייל נחטף ונרצח וגופו נשחט והושחת - הוסיף לתמוך ב'שאיפות העם הפלשתיני האציל'.
ואותו עיתונאי שבנו החייל התרסק למוות עם רבים אחרים בפיגוע התאבדות כ'פרס' על 'הסכם הכניעה' לאליל הפלשתיני באוסלו, מוסיף לתמוך ב'זכויות הפלשתינים' ב'מולך' של ימינו.
אין זה מקרה שהסוגדים לאויבנו המרים מסיתים נגד המתנחלים המתמסרים לחיזוק אחיזתנו בארץ ומחזקים את האמונה בתורת ישראל. וברצותם לרצות את אליליהם שנאתם מופנית גם לעבר חיילי צה"ל הנחלצים להגנת העם במלחמת הדמים נגד אויבינו האכזרים לפי שהחיילים במלחמתם פוגעים בשאיפות אליליהם ה'פלשתינים'.
וכמו שבימים קדומים נביאי שקר הדיחו לעבודה זרה, בימינו רבים בתקשורת, שחקנים, אמנים, גם שופטים למיניהם, מציבים את בימותיהם על כל גבעה רמה ותחת כל עץ רענן. הם מציגים את העבודה הזרה, מבזים ערכים מקודשים, מעודדים עוד מעשי רצח ביהודים מטמטמים בקריאותיהם, וגם מדיחים את ממשלות ישראל לעוד ועוד ויתורים, כגון עקירת יהודים מאדמתם, ועקירת מתים ממקום מנוחתם.
עוד נתנער גם מעוכרים אלה, וגם הפצע שנפער בעטיים, עוד יגליד, כי עץ החיים של עם נבחר שואב את חיותו משורש רב עצמה הרווה ממעיינות האמונה והגבורה של אבות ובנים, ובמקום הענפים שנכרתו, עוד יסתעפו בדים רעננים שיאמירו מעלה מעלה.
"על כן נקוה לך ה' אלוהינו לראות מהרה בתפארת עוזך להעביר גילולים מן הארץ והאלילים כרות יכרתון, לתקן עולם במלכות שדי (מתפילת עלינו לשבח המסיימת כל תפילה).
