עשרת ימי תודה

בין כסה לעשור, בין ראש השנה ליום הכיפורים, מונה המסורת היהודית עשרת ימי תשובה לחשבון נפש אישי. בדורות האחרונים הצטרפו למועדי ישראל עשרת ימי תודה, בין כסה לעשור לאומיים, בין יום הזיכרון לשואה ולגבורה לבין יום העצמאות. ואילו פינו מלא שירה כַּיָּם ולשוננו רינה כהמון גליו, אין אנחנו מספיקים להודות על הטוב שזכינו לו, לחיות בדור הגאולה. רק לפני רגע, נקברנו חיים בגאיות המוות של אירופה, והינה 70 שנה אחרי, אנחנו חיים במדינה יהודית עצמאית, חזקה ומפותחת. התודה מגובה בנתונים שאספו למעננו ד"ר אדם רויטר, יו"ר חיסונים פיננסיים, ונגה קינן, מייסדת פורום ראשי החברות. הם מרחיבים בספרם "ישראל - סיפור הצלחה". הנה נתונים כלכליים על קצה המזלג, המון מספרים שכדאי לצלוח אותם.

ב-30 השנים האחרונות, בין 1987 ל-2017, קפצה אוכלוסיית ישראל בכמעט 100%, מ-4.4 מיליון נפש ל-8.75 מיליון. מספר כלי הרכב היה אז 171 על כל אלף תושבים, ואחרי 30 שנה קפץ לכמעט 400 רכבים לאלף תושבים. התוצר הלאומי היה אז 35 מיליארד דולר, וב-2017 כבר זינק ל-358 מיליארד, עלייה של 923%. התוצר לנפש היה שמונת אלפי דולרים, ו-30 שנה אחרי טיפס ל-41 אלף דולר, עלייה של 413%. רזרבות מטבע החוץ מעידות על יציבות פיננסית. ב-1987 היו בבנק ישראל 4 מיליארד דולר. בשנה שעברה נרשמו במרתפי הבנק (טוב, לא בדיוק שם) 112 מיליארד, עלייה של 2,700%! חוסן המשק נובע גם מגמישות גבוהה: המשק הישראלי מבוסס על אלפי חברות המתמחות ברובן בתחומים ייעודיים (נישה); הפיזור מאפשר למשק להתמודד טוב יותר עם שינויים. הלאה. מאז תחילת המאה ה-21 צמח המשק הישראלי בשיעור מצטבר של 65%, מקום 2 ב-OECD, וכמעט כפול מהממוצע מכלל 34 המדינות החברות בו. היחס בין החוב הלאומי לתוצר הלאומי המשיך להתכווץ. ב-1987 היה החוב הממשלתי 155% מהתוצר הלאומי, ו-30 שנה אחרי אנחנו עומדים על 59%! כן, ישראל היא אחת משתי מדינות מפותחות בלבד, שבהן יחס החוב-תוצר מתכווץ (השנייה היא נורבגיה). האינפלציה השנתית עמדה ב-1987 על 16%, ואילו בשנה שעברה רשמה פחות משליש האחוז! ב־1987 הוצאנו 17% מהתוצר הלאומי על ביטחון; 30 שנה אחרי ירדנו ל-4.5%. הסיוע האמריקני אז השתווה ל-7% מהתוצר, ובשנה שעברה כבר הגיע לאחוז אחד בלבד! (ירידה של 86%). היצוא הכולל שלנו הסתכם אז ב-10 מיליארד דולר, ובשנה שעברה נרשמו כבר 102 מיליארד; עלייה של 920% אחוזים. כל הכבוד! שיעור ההשתתפות בכוח העבודה בישראל יציב, וגבוה בהרבה מזה של ה-OECD. שיעור האבטלה הוא הנמוך ביותר זה 40 שנה ונמוך אף מזה של ה-OECD. תעסוקת הנשים גדלה ב-30 השנים האחרונות מ-36% ל-58%. ארבעת העשירונים הנמוכים נכנסו באופן מובהק לשוק העבודה. בין 2000 ל-2016 גדל מספר המפרנסים והמפרנסות בעשירון התחתון ב-58%, בעשירון השני (מעליו) ב-73%, בעשירון השלישי ב-45% ובעשירון הרביעי גדל אחוז המפרנסים ב-35%. במדד ג'יני לאי-שוויון בישראל נרשמה ירידה מובהקת.

קצת נתונים דמוגרפיים. בחמש השנים האחרונות נרשמה עלייה חיובית של כ-20 אלף עולים נטו בשנה (בקיזוז היורדים, כלומר עלו יותר מזה לישראל) - קרוב ל־100 אלף בחמש השנים האחרונות. כן ירבו. ב-1987 לא ידענו שעשור אחר-כך נתמודד עם כמיליון עולים. נתפלל שבעשור הבא יגיעו עוד מיליון; ישנם סימנים רבים לכך. מתחילת המאה ה-21 נרשמה עלייה ממוצעת של 10% בפריון במשפחות חילוניות (כולל משפחות יוצאי בריה"מ לשעבר). אוכלוסיית ישראל היא הצעירה ביותר ב-OECD (גיל חציוני 30 לעומת 42), ומדורגת שלישית בעולם ברמת ההשכלה (אחרי קנדה ויפן). לפני 30 שנה למדו בישראל 70 אלף סטודנטים; בשנה שעברה עלה מספרם ל-316 אלף, עלייה של 351%. יפה. מול "בריחת המוחות" חווינו "קליטת מוחות". מ-2010 חזרו לישראל כ-4,000 בעלי דוקטור ופרופסור; מחציתם נקלטו באוניברסיטאות בישראל. פרס וולף נחשב לשני ביוקרתו בעולם אחרי פרס נובל. הוא מחולק למדענים בעולם בתחומי רפואה, כימיה, פיזיקה, מתמטיקה, חקלאות ואמנות, ומנבא במידה רבה של הצלחה זכייה בפרס נובל: יותר משליש מזוכי הפרס בתחומים המקבילים (פיזיקה, רפואה וכימיה) זכו בפרס נובל. 19 מדענים ישראלים זכו בפרס וולף (12% מבין זוכי הפרס עד-כה) בתחומי רפואה, כימיה ופיזיקה, מתוכם שלושה כבר זכו בנובל. יש למה לצפות. אגב, לא חייבים נובל כדי להמציא לנו פטנטים. ישראל נמצאת במקום החמישי בעולם במספר פטנטים לנפש. האמת היא שאנחנו מקום ראשון בעולם בתחום, משום שהפטנט הגדול שלא נספר הוא ישראל עצמה.

מה אתם יודעים, למרות הקיטורים, הישראלים מאושרים. ישראל מדורגת במקום ה-11 במדד האושר העולמי. מעלינו שבדיה ואוסטרליה בפער מזערי, ומתחתינו גרמניה (מקום 15), לוקסמבורג (17), ארה"ב (18) ובריטניה (19). לא רע. אגב, מי שהושפע ממצב הרוח הטוב היו האמנים הבינלאומיים, שלא התרשמו מהקריאות לחרם תרבותי. ב-2010 היו בישראל 22 הופעות של אמנים בינלאומיים, ובשנה שעברה טיפס מספר ההופעות ל-140. לפני שנתיים דורגה ישראל במקום ה-19 במדד הפיתוח האנושי של האו"ם - המדד מחשב תוחלת חיים, חינוך והכנסה - לפני מדינות רבות, שבהן בלגיה, אוסטריה, צרפת ופינלנד - מה שמסביר, אולי, מדוע הישראלים מרוצים. כמו-כן, בתוך שנתיים עלינו ב-11 מקומות במדד התחרותיות של הפורום הכלכלי העולמי. כמובן שיש עוד המון אתגרים לשיפור ולהתפתחות, אבל את הביקורת נשאיר לשאר ימות השנה. עכשיו אנחנו מבקשים לומר תודה ולחזור על דברי יהושע וכָלֵב: "טובה הארץ מאוד מאוד". חשבון הנפש בימים אלה צריך להיות "חשבונו של מה שהושג... החשבון של הפסיעות הגדולות והקטנות שפסעה המדינה לקראת אותן מטרות של התרחבות, התקדמות והתעלות", כפי שכתב ההיסטוריון הגדול יוסף קלוזנר. והחשבון מרתק עוד יותר: בני כמה אנחנו כעם? לפחות 3,200 שנה ויותר, מאז חצו השבטים הישראלים את הירדן במאה ה-13 לפנה"ס. נניח שממוצע חייו של אדם 80 שנה. אם נחלק את המספרים, ייצא שעל כל שנת אדם, מונים 40 שנה ויותר לעם. ישראל בת 70, לכאורה מבוגרת. אבל בחשבון ההיסטורי של העם היהודי שהבאתי, יוצא שישראל היא עולל בן פחות משנתיים. לנער הזה התפללו אבותינו ואימותינו בעמק הבכא של הגלויות הרבות, בעומק האקציות ובגאיות ההריגה. עכשיו משנולד, נאמר תודה.