מסעותיהם של בני נוער ישראלים לפולין נועדו מטבעם לעצב בקרבם את זיכרון השואה הראוי, אלא שהמציאות מוכיחה את ההפך מזה. משום מה הפכו מסעות הלימוד האלה למסעות של קניות ושל סתם בילויים, בעוד הלימוד של לקחי השואה. נותר, בסופו של דבר, כזניח מאוד, אם לא, איך לומר, לבטל בשישים.
כי את האמת אין עוד להסתיר. כל מאן דבאי בתוכנו יודע מכבר שמסעות אלה הם כשל גדול. הדברים אמורים בתלמידי תיכונים, שהוכיחו שיש להם חוסר בשלות ללימוד לקחי העבר המרטיט, וכי ראשם רק עסוק בענגי ההווה, המזומנים להם בביקור בפולין.
מעל לכל הפכו מסעות הלימוד למסעות של ביזוי אמיתי. כך, למשל, יותר תלמידים נתגלו כשהם מרססים באושוויץ כתובות גרפיטי של "היינו כאן", כאילו מדובר בהתפארות לשמה על ביקור באתר תיירות מעניין.
לא רצוי מעבר לכך מסתבר בעליל שרבים מהורי התלמידים פשוט אינם יכולים להרשות לעצמם לעמוד במחיר הגבוה הכרוך במימון מסעות הלימוד, כשילדיהם נותרים בתסכול של ממש, לעומת חבריהם היוצאים לפולין.
לנוכח כל אלה מתרבים הספקות בדבר תועלתם של מסעות הלימוד. מוטב, לפיכך, שמשרד החינוך ישים להם קץ בעתיד הקרוב. עוד יותר הוא ייטיב, מן הסתם, לעשות אם יפיק את הלקח המתבקש מאליו, לפני שהוא מרשה לעצמו להגות תוכניות, שאינן עומדות כראוי במבחן.
ובפאראפרזה על אימרתו של אחד העם הדגול, זה בדיוק המקום להודות שכוונתו של משרד החינוך, בלי שום ספק אכן רצויה, אך המעשה, מסתבר, איננו רצוי, לפחות על-פי מתכונתו הקיימת.
