לפני כשלושה שבועות קראתי במטוס כותרת ראשית בעיתון
ידיעות אחרונות שזעקה, לפי זכרוני: ששת ראשי מוסד לשעבר: "מצב המדינה אנוש". הגדרת מצב כאנוש, אומרת למעשה: ימי החיים עומדים לפני סיום, המוות ממתין, רק נס יציל. מה שהציק לי בהיותי בחו"ל לא הייתה בכלל השאלה האם יש משהו אמיתי בהגדרה הזאת, אלא השאלה: מי הוא ראש המוסד שאמר זאת, שנתן הבחנה רפואית כזאת?
כשחזרתי ארצה קראתי את הראיון המלא עם ששת ראשי המוסד לשעבר. למעט אחד מהם, אני מכיר אישית את כולם. עם נחום אדמוני גם עשיתי בהפלגות הלילה לנוצרים בלבנון, עליהן הוא מספר בראיון. מעריך ומוקיר כל אחד, מכיר את שיעור קומתו ותרומותיו למדינה ולביטחונה. ובו בזמן איני מקבל את שיפוטם על המדינה בשנת ה-70 שלה, למעט כמה שורות של נחום אדמוני (ראש המוסד 1989-1982): "אני חושב שלמרות הדברים הקשים, ואפילו גועליים, שקיימים במנהיגות שלנו היום ושמחלחלים לחברה שלנו, צריך גם להסתכל על חצי הכוס המלאה והיא הרבה יותר מחצי כוס". כמובן שדברים אלו לא זכו להבלטה בכותרות המשנה של הראיון. זכו, הייתי אומר כמעט באורח טבעי, רק האמירות הרעות, השחורות, וזה מה שאפיין את הראיון: בכי, נהי וקינה של המרואיינים על מצב המדינה השחור משחור.
אכן, אחד מהם הגדיר את מצב המדינה "אנחנו במצב רפואי אנוש"; אחר הפליג ש"הקלקול כל כך גדול, כל כך עמוק, כל כך מקיף, אין קווים אדומים"; אחר חשב ש"העם צריך לקום ולהגיד את דברו, לא שיהיה כאן מרד, אבל צריכה לקום תנועה עממית כי קורים דברים לא מקובלים". ככל שהרהרתי באמירה חריפה זאת, לא יכולתי להשתחרר מההרגשה שזאת אמירה שמוסוליני, אבי הפאשיזם, היה חותם עליה. אבל, מה שממש "משגע" אותי זאת העובדה שכמעט כולם לא מצאו לנכון לראות את הדברים הנפלאים שהמדינה שלנו הגיע אליהם בשבעים שנה, וסוף-סוף הראיון היה לרגל 70 שנה! איש לא ניסה ללכת בעקבות נחום אדמוני ולהראות מה יש "ביותר מחצי הכוס המלאה". רק רע, רע רע, בנוסח "מכף רגל ועד ראש, אין בו מתום, פצע וחבורה ומכה טריה".
ומעניין, לפני כמה ימים רואיין האלוף (מיל.) שייקה גביש, לרגל היבחרו להדליק משואה ביום העצמאות. שייקה, איש הפלמ"ח, מפקד פיקוד הדרום במלחמת "שש הימים". הוא נשאל לדעתו על המצב והמדינה כאחד מלוחמי תש"ח. ומה הוא ענה להם, לפי זכרוני: הישגים אדירים ב-70 שנה, בכל התחומים. הגענו לשיאים. אכן, יש בעיות (כמו הפערים החברתיים המתרחבים, השסע הדתי-חילוני, הקצנת השוליים, ועוד ועוד), יש פגמים, בוודאי, אבל צריך לראות את ההישגים. ייתכן שאני לא מדייק במילים, אבל זאת היית רוח דבריו. שמעתי ברכב את הראיון עמו ורציתי לחבקו.
ואני מפנה את תשומת הלב לפרסום שיצא בימים אלו על "ישראל כסיפור הצלחה" המונה את הישגי המדינה בשלושים השנים האחרונות. כמעט לכל פינה בחיי המדינה שאליה תביט תראה הישגים מרשימים ברמה עולמית. ברור שיש פגמים, שישנם פעמים מעשי ראש ממשלה והתנהלותו שמעוררים בך סלידה. וישנה כמובן השחיתות, בה עלינו במדד השחיתות העולמי בשנים האחרונות, דווקא מול עליה בולטת במדד הדמוקרטיה על-פי קריטריונים בינלאומיים. והערה קצרצרה על שחיתות: באופן הכי טבעי היא זינקה מעלה כי פשוט יש יותר כסף, יש יותר הזדמנויות, החיים הטובים והנוצצים מפתים יותר, והם נראים לכל עין באוקיאנוס של פרסומות; ולהבדיל משנים עברו, בהן לא חסרה שחיתות ברמת על (ורמי מעלה אף התאבדו),
בממד התקשורתי חלה מהפכה שלמה. מה שהיה סוד בעבר, הפך כיום לגלוי בראש כל חוצות; ובאופן פרדוכסלי אבדה הבושה.
חזון אימים אחד מהמרואיינים מבכה את המצב הנורא בו שרויה המדינה ושואל: "איזו מדינה אני משאיר לנכדיי"?, והשיב: "איני מסוגל לתת על כך תשובה". השאלה הזאת נהפכה בימינו לקלישאה שמאחוריה עומד חזון אימים לגורל המדינה החוטאת הזאת. גם לי אין תשובה כי איני נביא ולא בן של נביא. אבל, במבט לאחור איזו מדינה השארנו לנכדים שלנו ערב מלחמת ששת הימים, כשבארץ הילכה הבדיחה על "האחרון שעוזב שלא ישכח לכבות את האור בשדה התעופה בלוד"? איזו מדינה השארנו ב-1985 כשדומה היה שאנחנו פושטים את הרגל? איזו מדינה השארנו בעקבות גל הטרור האיום בשנות ה-90 ובתחילת המאה 21?
ובואו נתבונן לטווח הקצר יותר, נגיד 7 שנים קדימה. כתב לי ידידי הפרופסור חובב טלפז: מדוע שלא נחשוב על כך שישראל תיהפך ליצואנית אנרגיה משמעותית (כששדות הגז של לוויתן ואחרים יכנסו לתפוצה מלאה)?; למה שלא נעריך את אפקט טראמפ שיהפוך את ירושלים לבירתה הרשמית והמעשית של ישראל, עם שגרירויות זרות רבות? מדוע לא נאמין כי עוד חברות תעופה בינלאומיות יטוסו לישראל דרך סעודיה, ובסוף גם אל-על? כמובן שיכולים להתרחש גם דברים רעים, אבל שרק זאת תהיה דרך הדיבור וההצגה בשנת 2018? נפלאה מעיניי!
ונושא עקרוני. אין צל של ספק שכל אחד מהמרואיינים הוא משכמו ומעלה, השאור שבעיסה, בתחום עבודת המוסד, שעיקרה מבצעים מיוחדים (בתחום המבצעי כמו בתחום המדיני ) ואיסוף מודיעין. אבל, הם לא מומחים מיוחדים למזרח התיכון ולהוויות העולם, והם, מה לעשות, "לא הכי בקיאים במה שקורה", כפי שהוגדרו בראיון, ובוודאי שאין מונופול על החוכמה וניבוי עתידות. אבל, לא זאת הנקודה העקרונית המעשית.
החשוב הוא לדעתי שאין לאף קבוצה בישראל סמכות מוסרית להתנשא מעל שאר קבוצות האוכלוסייה. סמכות זאת אולי ניתנה ליחידים, בודדים. עמוס הנביא, אותו אני כמובן אוהב, ראה עצמו כסמכות מוסרית והטיף נגד האליטה השלטת, נגד השחיתות האיומה שלה, והטיף לחורבן, לקץ ממלכת ישראל. ובו בזמן, נבואות הנחמה שלו, נבואות הפריחה והשגשוג שיבוא ועל ישראל-נכנסו לכותל המערבי של השפה העברית וגם הזמר העברי, השנוא כל כך על עיתון ה"ארץ": והטיפו ההרים עסיס וכל הגבעות תתמוגגנה". כן, זה היה חלק מ"ההדתה" שלמדתי בקריית חיים, בבית הספר של תנועת העבודה!
חג עצמאות שמח
