לעגבניות, לתפוזים ולחצילים של הארץ הזו יש סיפור מרהיב לספר, ולקראת יום העצמאות ה-70 הם פרסו איגרת המופנית בעיקר ליהודי התפוצות. הנה היא.
"אנו, הירקות והפירות של ארץ ישראל, רוצים שהיהודים ידעו איזה שינוי דרמטי התחולל במאה האחרונה בעולמנו התת-קרקעי. כשחרב הבית השני, בשנת 70 לספירה, יצא צו משמיים לכל החי והצומח של הארץ הזאת: הפסיקו לגדול.
דבר האלוהים עבר מארז לאזוב, מגפן לזית, מפרח לשיבולת - עצרו! קפאו במקומכם! לכו לישון! ותרדמה נפלה על ארץ ישראל. רק כאשר ישוב עם ישראל לארצו, נאמר לנו, ורק בפקודה מפורשת מפי עליון, נורשה להפעיל שוב את מנועינו הביולוגיים ולחדש את מחזור הצמיחה.
התעצבנו אל לבנו בראותנו את עמנו יוצא לגלות, אך מילאנו את דבר האלוהים. הכרנו את אזהרתו המוקדמת בספר ויקרא (כ"ו, לב) כי אם בני ישראל ישחיתו את דרכם, ייגזר דינם לגלוּת - 'וַהֲשִׁמֹּתִי אֲנִי אֶת הָאָרֶץ'.
נצטווינו לא להאיר את פנינו לאויבי ישראל שייכנסו לארץ' וצייתנו. הפולשים הזרים התחלפו בזה אחר זה, לאורך מאות על גבי מאות של שנים: רומאים, ביזנטים, מוסלמים, צלבנים, טורקים ועוד ועוד. כולם באו, ואנו לא נעניינו לניסיונותיהם להקימנו לתחייה. הארץ נותרה שוממה.
הם באים במהלך התקופה הארוכה הזו, היו כמה רגעים שחשבנו כי קרֵב קֵץ עַצבותנו. חשבנו שבנינו שבים לביתם. במאה ה-12 שמענו שמועות כי "הם באים". שלוש מאות תלמידי חכמים מבעלי התוספות אכן באו מעמק הריין; אך לא עוד.
התרעות השווא נמשכו. הרמב"ן הגיע בשנת 1267, רבי עובדיה מברטנורה ב-1492, רבי יהודה החסיד וחסידיו ב-1700, ואחריו תלמידי הבעל שם טוב ותלמידי הגאון מווילנה. אך אנו לא קיבלנו מאלוהים אור ירוק לחזור ולגדול, לחזור ולהוריק. המשכנו אפוא לחכות - אנו, פירותיה הילידיים של הארץ. קיווינו והתפללנו לשובו של העם יליד הארץ.
לקראת סוף המאה ה-19 רחשו שוב שמועות מתחת לפני הארץ. הציפורים שעופפו מעלינו והעננים ששייטו ברקיע אמרו, "הם באים". והפקודה המיוחלת יצאה מפי האלוהים: 'וְאַתֶּם הָרֵי יִשְׂרָאֵל, עַנְפְּכֶם תִּתֵּנוּ וּפֶרְיְכֶם תִּשְׂאוּ לְעַמִּי יִשְׂרָאֵל כִּי קֵרְבוּ לָבוֹא' (יחזקאל ל"ו, ח).
"גִדלו! הֵיענו לעמל כפיהם! הַחזירו את ארץ ישראל לגדולתה.
מי שלא ראה את השמחה שפשטה אז מתחת לאדמה לא ראה שמחה מימיו. תנופת פעילות כזו לא נראתה שם אלפי שנים. קמנו משנת החורף הארוכה כאורך הגלות, מתחנו את שורשינו המכווצים וחייכנו. הונחינו להפוך את ארץ ישראל הקטנה, היבשה, הצחיחה, המאובקת, הגוועת, למעצמה חקלאית עולמית מוריקה ופורייה.
אלוהים הורה לנו עוד: 'אל תבדקו בציציות היהודים השבים. אין זה חשוב אם הם דתיים או לא. הם ילדיי, והם חוזרים הביתה. גדלו אפילו בשנת השמיטה, אפילו תוך שימוש בהיתר מכירה. גדלו, הרעיפו את תנובתכם, גדלו!'
פלא פלאים כך עשינו - לתועפות. הנבנו אבוקדו, אבטיח, אגס, אננס, אספרגוס, אפונה, אפרסמון, אפרסק, ארטישוק, אשכולית, בננה, בצל, ברוקולי, גויאבות, דובדבן, דלעת, חבוש, חזרת, חומוס, חיטה, כרוב, כרובית, לימון, ליצ'י, מלון, מלפפון, מנגו, פטל, פטריות, פלפל, צבר, קיווי, קישוא, קרמבולה, שזיף, שעועית, שעורה, שקד, תאנה, תירס, תפוז, תפוז סיני, תפוח אדמה, תפוח עץ, תמר - וזה עוד לא נגמר!
ומה יפו הכרמים שנתנו לגוֹפְנים של ישראל החדשה, כרמי חמד שיין ההילולים המופק מענביהם מוערך בעולם כולו. האין זה פלא פלאים?
אם צמחים המעבירים מסרים נראים בעיניכם פרי דמיון מופרך, אולי זה הזמן לשנות את דעתכם. המדע המודרני גילה כי צמחים מתקשרים ביניהם ברשת תת-קרקעית של שורשי פטריות. רשת תקשורת זו, בעלת מהירות על, מאפשרת לעצים, לשיחים ולעשבים לעזור זה לזה; מין אינטרנט של צמחים. מדענים כינו אותה "ווּד ווַייד ווֵב", המארג הכלל-יערי, על משקל "וורלד ווייד ווב", המארג הכלל-עולמי, שמה הרשמי של האינטרנט.
ואם אלוהים המעביר מסרים לעולם הצומח נראה בעיניכם פרי דמיון מופרך, אולי גם בעניין זה כדאי שתשנו את דעתכם. המסורת היהודית מעידה כי כך הוא. האמורא רבי אבא אמר כי כאשר נותנים עצי ארץ ישראל את פירותיהם לעם ישראל "אין לך קץ מגולה מזה" (בבלי, סנהדרין צח ע"א). הב"ח, רבי יואל סירקיס כתב (ב"ח על טור אורח חיים רח) כי השכינה נכנסת לנפש של היהודי דרך פירותיה של ארץ ישראל.
ובכל זאת, לצערנו, יהודים רבים כמו אינם מודעים לחכמה עתיקה זו. אולי זה מפני שהיהודים, כמוהם כרוב האנשים המודרניים, שקועים כל כך בעולמם המשרדי והדיגיטלי שאינם מסוגלים להעריך את מפעלות הפלא של עולם החי והצומח. ואולי זה מפני שהמדע והחילוניות הקהו את החיישנים הרוחניים של בני דורנו. ושמא הסיבה היא שהיהודים נטמעו כל כך בחיים הקוסמופוליטיים, ששכחו את חכמת ההקשבה לסודות האלוהיים שההוויה כולה לוחשת.
המחנך הירושלמי מרחיק הראות הרב שלום גולד, שפיתח את רעיון סיפור "העגבנייה המדברת" אשר אימצתי כאן ברשותו האדיבה, אומר שאנו "צריכים להקשיב לעגבניות שלנו". הן נושאות מסר אלוהי: שריבונו של עולם החייה את אדמת ישראל השוממה והרווה אתו כדי שכל בני עמו יוכלו לשוב למולדתם ולחיות מתוך שפע.
בסגנונו הייחודי והחד הוא מוסיף על כך: אם רצונכם לדבר אל אלוהים, לכו לכותל המערבי. אבל אם רצונכם לראות אותו, סורו לשוק מחנה יהודה.
