א. המתבן של מזרע (שוב) עולה באש... טרור בגליל, בנגב ובמחנות הצבא והיכן משטרת ישראל? לקראת יום העצמאות המתקרב, קצת תזכורת על המסלול שעשה היישוב היהודי אי-אז בשנות העשרים... ועד היום.
בשנת 1928, בעת שלטון המנדט כידוע, נשרף הגורן של קיבוץ מזרע. השריפה העזה נראתה בישובים ובקיבוצים הפזורים בעמק, והותירה רושם עמוק בתודעה היישובית. לא בכדי הפך השיר "המתבן של מזרע עולה באש" להורה סוחפת. דורות רבים של קיבוצניקים וחברי תנועות נוער יצאו בריקוד לצליליה בימים ההם.
אולם כאשר שרפה כזו מתרחשת היום, כאשר ישראל היא מדינה עצמאית, כאשר קיימת כאן
ממשלה נבחרת, האחראית לשלום אזרחיה, האמורה לנהל את המדינה ולמשול בה, שריפות, שיסודן ברצון לחבל במשקים, ולדלל את האוכלוסייה היהודית בקו הגבול ההיסטורי, אינן יכולות להיות תופעה נסבלת. הן חדלות מלהיות אירוע פולקלורי, והופכות מקוריוז לטרגדיה.
בגל הקודם בנוב׳ 2016, נספרו 1,773 שריפות בכל הארץ... במיוחד בגליל, בחיפה ובאזור ירושלים. ב-2017 שוב פקדו הצתות רבות את הגליל. פריסת ההצתות משתרעת על פני הגליל העליון והישוב האחרון בו נשרף מפעל גדול היה יסוד המעלה. במהלך השבועיים האחרונים פקדו שוב שריפות רבות, מתבנים, בתי אריזה, ציוד חקלאי (בקעת הירדן) ועוד.
בכל האירועים הקשים הללו נפקד מקומה של המשטרה. בעוד הכבאים עמלים קשות, לעיתים 24/7, במאבק הבלתי נלאה באש, אין דיווחים על מעצרים, אין נחקרים, אין עדי מדינה ואין פשפשים בחדרי מעצר...
הפשיעה באזורי הספר של ישראל, מזמן חרגה ממצב שאפשר להכילו. היא קשורה קשר הדוק לעצם קיומו של האתוס היהודי/ציוני. בשביל מה אנחנו (כוונתי ליהודים) נמצאים שם? כדי שישדדו את אלה שהתחילו כחלוצים, להיאחז בחבלי ארץ אלה? ההצתות, מעשי הביזה הנעשים יומיום ולאור היום, חרגו מזמן ממעשים של בודדים מסכנים, החפצים במעט מיקנה או בדומה לו. שריפת מתבן או שריפת ציוד חקלאי כבד (שלוש פעמים בחודש האחרון!), אלה הם מעשי זדון. סוג של לחימת טרור בפועל.
וכיצד ניתן להסביר העדרה של פעילות משטרתית באיזורים המותקפים באש?
האם ייתכן שהמשטרה מרותקת לפעילות מסוג אחר? אומנם לא במאה אחוז, כי היא עוסקת בכ"ז במניעת פשיעה במרכז הארץ, אולם האם המשטרה פועלת נכון? נשמעות טענות על כוח אדם מוגבל, על מחסור בתקציבים. טענות אלו אינן מסבירות את התופעה הקשה של הפקרת הספר הישראלי.
ועוד לא הזכרנו את הפריצות למחנות הצבא בדרום. בסיסי הצבא היו שם למשיסה, אל מול עיניהם הקמות של אנשי המילואים ואנשי החובה, כולם חמושים, אך מפחדים לעשות שימוש בנשקיהם...
אם חסרים שוטרים, יש לגייסם (היכן משמר הגבול?), אם חסר תקציב יש לגייסו. וגם, להפעיל יותר את הראש המשטרתי. היכן היה הראש המשטרתי המשוכלל הזה, כאשר פרצו 70 ערבים (!) למושב שקף בנובמבר, שדדו משם 30 טון של תוצרת חקלאית, כל זאת בצהרי היום? התשובה, הראש המשטרתי מצוי במקום אחר לגמרי. קוראים לו חקירות נתניהו.
ב. האירנים בונים איום משמעותי בגבול הצפוני. נשק "המכה השנייה"? בחקירות... אם להאזין לניואנסים שבין הצלילים הרמים לגבי הנעשה בסוריה, מבעד לרעש הטילים הנוחתים והמתפוצצים באתרים של הצבא הסורי, מסתברת עובדה אחת. האירנים שוקדים על העמקת נוכחותם הצבאית שם. הם יתמידו במאמצים האלה עד להשגת מטרתם האיסטראטגית: יצירת איום משמעותי על ישראל, אם לא מעבר לכך.
לישראל הקטנה מאוד בשטחה, יכולת קיימת אבל מוגבלת לאיים על אירן. יכולת זו הייתה גוברת לו היה לה נשק הקרוי בשפת אנשי הצבא, נשק 'המכה השנייה'.
המינוח הצבאי הזה מצא לו מקום של כבוד בספרות הצבאית של עידן המלחמה הקרה. משמעותו בתמצית: הפגת אשליות של הצד התוקף כי בעידן של לחימה גרעינית, הוא יכול להשיג ניצחון מוחץ וסופי, על-ידי התקפת פתע. ואכן המעצמות הגדלות הצטיידו בנשק ובאמצעים, שהתוקף מביניהן, לא יכול היה להשמידם במהלך מפתיע. חד-פעמי. אחד מאמצעים אלה, שנחשב ליעיל במיוחד, היה הצוללות. שתי המעצמות שכללו מאוד את הצוללות המיוצרות על ידן. הן צוידו בכור גרעיני, ביכולת לשהות ממושכת מאוד מתחת לפני המיים. ומעל לכל מסוגלות לשגר טילים מתחת לפני המיים, בעודן במעמקי הים.
בצה"ל הבינו מהר מאוד את סגולותיהן אלו של הצוללות. גם אלו הישראליות, וביכולתן, על-פי פרסומים זרים, להנחית את 'המכה השנייה' על מדינת אויב, גם במקרה של התקפה גרעינית. המשמעות של הדוקטרינה הזאת היא, כי גם אם הנזקים יהיו קשים מאד, בכקבות הפצצה גרעינית, האויב יקבל מכה אחת אפיים ממקום בלתי צפוי.
די בהבנה זו כדי למנוע מראש פתיחה במלחמה על-ידי אחד הצדדים.
ובינתיים, השמאל רואה לנגד עיניו רק את ה"רק לא ביבי". במשך כחמש שנים, באמצעים פרלמנטריים ואחרים, כולל משפטיים, הוא יוצר עיכובים ודחיות בבניית הצוללות. תפילתי היא כי לא יתברר, שהשמאל חילל ברגל גסה את אותו נשק יום הדין הישראלי, את איום המכה השנייה שלנו. לישראל יהיו, אני מקווה שבהקדם, לפי פרסומים זרים, 9 צוללות. אינני יודע איך השפיע הדיון הפנימי בישראל על רכישתן מגרמניה. אני מקווה מאוד כי בשים לב להתפתחות הנוכחית בצפון, לא עוכבה בנייתן. אינני יודע אם יש לישראל נשק אחר, או נוסף, לביצוע המכה השנייה, לכן, לעניות דעתי, יש לעודד את הממשלה, את משרד הביטחון וכמובן את ראש הממשלה, לקדם במהירות רכישת נשק זה. רק בעזרתו נוכל אולי לדבר עם האירנים בשפה היחידה אותה הם אנוסים להבין. עכשיו על-רקע התבססותם בסוריה, הזמן יפעל לטובתנו אך ורק אם נאיץ הצטיידותנו בנשק זה.
