דוד בן-גוריון היה ונותר עד היום האחד בדורו. במשך 70 שנות קיום המדינה לא קם עוד מנהיג בשיעור קומתו. בלעדיו לא הייתה קמה מדינה משלנו, באשר הוא היה היחיד שהעז להכריז, על דעת עצמו, על כינונה.
מעל לכל נזקפת לזכותו של דוד בן-גוריון הנהגתה של הממלכתיות במדינה, אותה הוא נהג לקדש, ועם זאת גם לגמד, אם לא לטשטש עד כדי כלות, את סימני המעמד. והיה זה הוא שעמד על כך שתלמידי ישראל ייהנו מחינוך יסודי בחינם.
דוד בן-גוריון הוא זה שהקים במו ידיו צבא ממלכתי אחיד, כשהוא דואג בכך לפרק את הפלמ"ח ואת שאר הארגונים הצבאיים שפעלו כאן עד קום המדינה. אחד מהישגיו הגדולים התבטא בנחישותו הבלעדית לחתום על הסכם השילומים עם גרמניה - הסכם שאיפשר את חיזוקה של ישראל מבחינה כלכלית ושהעמיד אותה על רגליים יציבות.
דוגמה ומופת תרומה מכרעת לביטחון המדינה הייתה היחלצותו להקמתה של קריה למחקר גרעיני בדימונה, תוך
גיוס משאבים ומדענים בעלי שם עולמי, שבזכותם נוצר כאן סוף-סוף מאזן האימה, המונע מאויביה של ישראל לפעול להשמדתה.
גם בחייו הפרטיים שימש בן-גוריון כסמל לטוהר ולצניעות, כשהוא מתרחק, כמו מאש, מחיי מותרות ונהנתנות. בדרכו העז ללכת רק מנהיגה של חרות,
מנחם בגין. ובהשוואה לחייהם של מנהיגי המדינה האחרים, לא נותר אלא לקחת דוגמה מדוד בן-גוריון.
