ראש הממשלה "פישל"

כמי שתומך בנתניהו ורואה בו את האדם המתאים ביותר בפוליטיקה הישראלית העכשווית לתפקיד ראש הממשלה, התאכזבתי עמוקות כאשר צפיתי "בתרגיל" המבזה והנפסד של "מחטף" הנאום, בטקס הדלקת המשואות האחרון. למען האמת, לא הייתי מאושר מעצם הוויכוח המיותר שהתפתח סביב זכותו של ראש הממשלה לשאת נאום בטקס ממלכתי מרכזי, ביום השנה ה-70 לעצמאות ישראל. גם אלמלא עמד לרשותנו התקדים מיום העצמאות ה-50, הדיון צריך היה להתנהל לגופו של עניין. עמדתי החד-משמעית היא שאין להדיר ראש ממשלה מטקס ממלכתי מרכזי כל-כך. ברור שלוויכוח היו יסודות אישיים, כשם שהיו לו יסודות פוליטיים; אלה ואלה פסולים בעיני. עמדתי בעניין עקרונית. ישראל הקימה ועדת שרים לסמלים וטקסים והסמיכה אותה לקבוע נורמות בנושאים אלה, ולמעט חריגים צורמים, ועדה זו היא המכשיר הלאומי לטיפול בנושא. הוויכוח שהתנהל תקופה ארוכה מדי טרום הטקס, פגם בחגיגיות ובסולידריות סביב האירוע. מי שיזמו מהלכים בתחום זה מסיבות פוליטיות, אחראים לנזקים אלה. הצבת ויכוח הסרק שבין אדלשטיין לנתניהו (באמצעות רגב), מול נאום האחדות והסובלנות המבריק של כלת פרס ישראל, מרים פרץ, מבליטה את קטנוניות הוויכוח ואפסות כל מי שהיה מעורב בו ותרם להתארכותו המיותרת. משהושג הסכם בין נתניהו לאדלשטיין על האופן בו ינהגו שניהם בטקס, לא היה מקום לשום "תרגילים מסריחים" נוספים בנושא זה. חריגתו של נתניהו מהסיכום היא שגיאה גסה. בעיני פוגע הדבר בדימויו האישי ובאמינותו ואני סבור שאינני יחיד בכך. נאומו של נתניהו בחלקו הראשון, פחות או יותר במסגרת הזמן שנקצבה לו בהתאם להסכם עם אדלשטיין, היה טוב, מבריק ומרומם - נאום טיפוסי ליכולותיו הרטוריות. התוספת לא רק שלא הייתה במקומה, אלא בין אם נכתבה מראש או "פוברקה" תוך כדי תנועה, הייתה "כבדה", מלאכותית ובעיקר מיותרת. נראה שנתניהו שוב הקדיח לעצמו את התבשיל והפעם קיבל את עונשו הציבורי "בזמן אמיתי". עם כל הכבוד להישגים המפוארים של ראש הממשלה ברבות מהיוזמות הברוכות שהוא נוקט ומפעיל בשם ישראל ולמענה, דווקא התנהלותו האישית ולא תפקודו כראש ממשלה, מקבלת את מירב הביקורת הציבורית ונמצאת, שלא בטובתו, באור הזרקורים. במצב זה ניתן היה לצפות שפוליטיקאי מנוסה וממולח כמוהו יהיה מסוגל לשיקול-דעת מעמיק ומוצלח יותר באשר למניעת נזק נוסף ומיותר מדימויו האישי בעיני הציבור. דווקא כאן הוא חוזר וכושל שוב, כישלון מיותר שאיננו מחויב המציאות; וחבל. אם יודע נתניהו מה טוב לו ולנו לעת הזו ומבין שלדימויו הציבורי עשוי להיות משקל מכריע ברמת התמיכה שיקבל כראש ממשלה, הייתי מצפה לראותו מוצא את ההזדמנות הנאותה להתייחס להתנהלותו השגויה בטקס, להתנצל בפני הציבור ולמחוק נטל שלילי זה ממאזנו התדמיתי. יתר-על-כן, כמי שמהלך בארמון זכוכית, לפחות לפרק זמן של מספר חודשים, יקצה לנושא זה קשב ברמה הדרושה למניעת כשלים דומים נוספים.