"
הננו לבדד בעולם, עם בודדים. בבדידות הזאת של הגזע נגדל. בבדידות הזאת המוקפת טבעת זעמים, מן הבדידות הזאת עוד יצאו לביאים וראמים" (אורי צבי גרינברג).
"
מי שאינו אוהב את ארצו, אינו מסוגל לאהוב דבר" (לורד ביירון).
"
המקום שנשמתנו מתקשרת אליו שם מולדתנו" (וולטר).
"
ארור האדם שיניח את דגל העם מתוך ידיו" (שנדור פטיפי).
70 שנה... 7 דברים חיוביים... מול 7 דברים שיש לתקן: חיוביים: 1. מדינה יהודית ריבונית חזקה וגאה.
2. צה"ל על כל זרועות הביטחון אנשי המילואים והפצועים והמתנדבים שתורמים ומחזקים את המדינה.
3. מדע טכנולוגיה ופרסי נובל.
4. עמידה איתנה בלתי מתפשרת חזקה על עקרונות של גבולות ביטחון.
5. קליטת עליה ושילובה בהוויה הישראלית.
6. חתירה לשלום בלי לוותר על עצמאות וביטחון.
7. לזכור לא לשכוח מאין באנו ולאן אנו הולכים. ולהאמין שיום יבוא... כי אנו על המפה.
לשלילה: 1. הפילוג והקרע בעם.
2. מרבה מפלגות מרבה סחיטות וקומבינות.
3. כיסים של מיעוט פוסט ציוני מסית מחרים ומקהלה של מקטרים בע"מ.
4. מיעוטים שלא משלימים עם קיום מדינה יהודית.
5. טיפול לוקה ולא נכון בניצולי שואה השכבות החלשות הצעירים ומיעוטי היכולת.
6. לבטל את הערך של ארץ אוכלת יושביה ואוכלת מנהיגיה.
7. חיזוק ותיקון החינוך לערכים, אהבת
הארץ, הציונות המעשית והעשייה, למען המדינה בטחונה ושגשוגה... ומעל כל אלה... לזכור ולא לשכוח את חללי צה"ל וזרועות הביטחון, שהם מגש הכסף עליהם נתנה והוקמה מדינת ישראל, מדינת העם היהודי גאה ובוטח.
70 שנה - ומעשה חריג ועיתון שהוא פשקוויל במסגרת חגיגות 70 שנה למדינה, קרה משהו חריג, יוצא דופן במובן השלילי, על גבול הנורא ואולי החרפה.
עיתון הארץ פרסם כי על-פי בדיקה של העיתון נבחרו השירים השנואים ביותר לגביהם: ההמנון התקווה, שירי
נעמי שמר -וירושלים של זהב. בין המנהיגים היה מיצג על פגיעה בזכרונו של בן-גוריון שהכריז על הולדתה של מדינת ישראל. רבותי, הדבר דומה למכונית שנוסעת בכביש מהיר בניגוד לכיוון התנועה על סף התנגשות עם טוטאל-לוס.
ואם זה לא מספיק אז בעל העיתון, הגזען התורן שוקן כתב פוסט על גברת שבקרה אותו, שכולו שנאה, גזענות, שחצנות, יהירות, ובעיקר טיפשות. בנוסח, כשאנחנו היינו בהנהגה את עדיין טיפסת על העצים. בדברים אלה עיגן את עצמו העיתון של האנשים שחושבים שהם חכמים ונאורים, לפשקוויל אנטישמי ברוח אויבנו ומה שאני מציע לאלה שעדיין קוראים ומנויים על העיתון, לסגת בעוד מועד ולעטוף עם העיתון עם הדגים היום ולא מחר.
מופע יום העצמאות - מרשים או מרדים יום העצמאות יום של התעלות של שמחה של גאווה השגיות הקרבה, מסירות, נפש ונאום שפילח והרטיט לבבות של מרים פרץ כך אני ראיתי את הטקס. מעבר לנאמר מעבר לנחזה ומעבר לכתוב. ולמחרת היום מתעורר היהודי המקטר המבקר המתסכל המקלל שלא מציע אלטרנטיבה אבל מלא בכשרון אנטי...אנטי כמעט לכל מה שנעשה. נגד יותר מדי, זמרים מזרחיים...יותר מדי ליקוק כלפי מעלה מעלה...לא מייצגים את העבר יותר מדי עתיד...הכל זוועה, למרות שפע האור ....איפה נשפך הכסף ולמה למה את שותקת. ובדרך שוכחים ש..70 זה פעם בחיים ואחרי כל מה שעבר עלינו מותר לשמוח גם לפזר קצת כסף הגם שזה מעלה קצף בפיהם של קטני האמונה אוהבי הפילוג השנאה והמקטרים המקצועיים שנהנים להשבית כל שמחה. וגם אם היו פגמים...וביקורת צודקת והנאום חרג ורגב אחר רגב כך נבנה את ארץ מולדת יש במה ויש במי לבטוח ולשמוח...שהחיינו והגענו ליום ולזמן הזה ונאמר הללויה.
ברגע האחרון: גב' פורטמן מפשלת - מגיע לה "אוסקר" על טיפשות הגברת
נטלי פורטמן ילידת ישראל, החרימה בגסות בהפגנתיות ובטיפשות את קבלת פרס "בראשית" שהוא הנובל היהודי. לא מדובר בפרס עם רקע פוליטי ולא מפלגתי אלא פרס על תרומה, מחקר ופעילות למען החברה בכללותה. החרמת הפרס תוך הסבר צולע ומגוחך לא לתמוך בנתניהו, הוא עלבון לאינטליגנציה ולכושר המשחק והדרמה, שהרי ניתן לומר מה שמיטה להר סיני ומאידך החרם שלה, משחק לידי שונאי ישראל. כדאי להזכיר לשחקנית המוערכת שלא מדובר על סרט של בלט קלאסי כי אנו מוקפים בברבורים שחורים סביב. וגם להזכיר לה שהיא נטלה בשמחה כספים מהממשלה שהיא מחרימה כמענק לסרט שהפיקה בארץ על אהבה וחושך. אז גברת פורטמן לא מדבשך ולא מעוקצך... נסתדר גם בלעדייך. חרם עלייך.
