הצעת חוק "שבת יום המנוחה" אותה מתעתד להגיש חבר הכנסת
אלעזר שטרן ממפלגת יש עתיד היא לא יותר מאשר הצהרת חוק, שנועדה לתפוס כותרות תקשורתיות ואולי גם לאגף מימין את האגף בציונות הדתית אותו הוא מכנה חרד"לי. את הצעת החוק החובבנית ניסח ארגון "נאמני תורה ועבודה", שמסרב להשיב על השאלות הרבות בהצעת החוק.
נתחיל מהסוף: שטרן מעוניין לצמצם את העבודה בשבת ולהגדיל את היכולת של עובדים לשבות. כמו הח"כים במפלגות הדתיות, גם הוא מבין שלהשאיר זאת לרצונם החופשי של המעסיקים זה לא יעבוד, ובלי חקיקה, גם אם היא עלולה להתפרש ככפייה דתית, דברים לא יזוזו. עד כאן הכל טוב ויפה. דא עקא, שמה ששטרן מציע כבר נמצא בספר החוקים של מדינת ישראל.
הכנסת אינה רק רשות מחוקקת. היא גם הרשות המפקחת על הרשות המבצעת (הממשלה). אבל אלעזר שטרן זונח משום מה את תפקידו כגורם המפקח, ולא תבע דין וחשבון ממשרד העבודה על מחדל תת-האכיפה בכל הקשור לחוק שעות עבודה ומנוחה. הוא לא יזם אפילו דיון אחד בנושא בוועדת העבודה והרווחה, ואפילו לא שאל שאילתה או העלה הצעה לסדר היום במליאה. מדוע? לשטרן הפתרונים.
ניגש להצעת החוק. שמה כאמור הוא "שבת יום המנוחה", ולא בכדי. אם היה שטרן מעוניין באמת להביא לשינוי כלשהו, היה עליו להכניס תיקונים לחוק שעות עבודה ומנוחה. אבל גם הוא מן הסתם יודע שהצעותיו ממוחזרות ואין ממש מה לתקן, אלא פשוט צריך לאכוף את החוק.
השבת היא יום המנוחה הממלכתי במדינת ישראל - קובעת הצעת החוק - ולמעשה אין בכך כל חידוש. הדבר כבר נקבע בחוקים הראשונים שנחקקו בקום המדינה. גם ההצעה לפיה "אין לפגוע בזכותו של עובד יהודי לשבות בשבת ובזכותו של עובד שאינו יהודי לשבות ביום המנוחה הדתי שלו או ביום השבת" היא מיחזור פתאטי של חוק שעות עבודה ומנוחה, וכך גם ההצעה לפיה "אין להפלות אדם שבחר שלא לעבוד בשבת או ביום המנוחה הדתי שלו בשום עניין". הוא הדין לגבי חובת מתן יום מנוחה אחר בשבוע למי שהועסק ביום מנוחתו השבועי בהיתר.
אם כן, מה הבשורה אותה מבקשים שטרן ונאמני תו"ע להביא? בבקשה, סעיף 3ג': "ככל שתתקיים העסקה בשבת, היא תיעשה במתכונת של תורנות ובאופן מצומצם ובלבד שישבות לפחות ששה עשר ימי שבת בשנה קלנדרית; במקומות עבודה שיש בהם העסקה גם במסגרת שעות נוספות, תינתן לעובד שבחר שלא לעבוד בשבת העדפה באפשרות לעבוד שעות נוספות במהלך השבוע". חידוש? לא ממש. כבר היום מחייבים ההיתרים שנותן משרד העבודה למעסיקים ביום המנוחה, לתת למועסקים בשבת יום מנוחה בשבת אחת לשלושה שבועות. בסך-הכל מדובר ב"שדרוג" לכאורה של אותה הנחיה מדרגה של "הוראה מינהלית" לדרגה של "חוק". תועלת מעשית מכך לא תהיה והתוצאה תהיה זהה. בהיבט זה דומה הצעת החוק של שטרן לחוק המרכולים של
אריה דרעי, שהמשמעות המעשית שלו היא אפס.
שטרן לא מגדיר בהצעת החוק מהי "מתכונת של תורנות" ומהו "אופן מצומצם". בהעדר הגדרה ברחל בתך הקטנה, פרשנות הדברים יכולה להיות רחבה, ודי יהיה בתוספת של 10 דקות הפסקה במשמרת רגילה כדי להחשיבה כתורנות מצומצמת. להצעת החוק האמורה גם אין "שיניים". אין בה עונשים כבדים או עונשים בכלל למי שיפר את החוק ואפילו לא דרישה ממשרד העבודה שיאכוף אותה בצורה מחמירה.
הצעת החוק הצינית של אלעזר שטרן ונאמני תורה ועבודה אינה שווה את הנייר עליו הכתובה, ובניגוד לדברי ההסבר שלה אין בה שום סעיף שנועד לקבוע ולחזק את יום השבת כיום המנוחה הממלכתי במדינת ישראל. מוטב כי במקום להמציא בלונים נפוחים בדמות הצעות סרק משעממות, יחל חבר הכנסת למלא את תפקידו וידרוש ממשרד העבודה אכיפה של החוק הקיים, שבאמת תקבע ותחזק את מעמד השבת במדינת ישראל.
