עורכי דין רבים העוסקים בייצוג בפני בתי המשפט, נדרשים לפחות פעמיים-שלוש בשבוע לסחוב לבתיהם בסוף יום העבודה את הקלסרים הרבים והכבדים להם יידרשו בדיון המשפטי למחרת. כמו בעלי מקצוע רבים, עצמאים או שכירים, הם נאלצים לעשות שימוש ברכב העבודה החונה לידי בתיהם לצורך הנסיעה למחרת לעבודה. אולי כעת, עם מינויו של ערן יעקב למנהל רשות המיסים, ועם מעורבותה של ועדת הכספים, ואולי יעזור כאן גם השר משה כחלון, ייפסק העוול, בו עובדים הנדרשים לרכב צמוד של המעביד, המשמש אותם בעיקר לעבודתם, משלמים מס מלא בגינו. אין סיבה שהם לא ישלמו מס חלקי על השימוש הפרטי שלהם ברכב, ביחס לשימוש ברכב לטובת המעביד, שהרי שניהם שותפים בשימוש באותו רכב. סוגית השימוש ברכב אצל עורכי דין עלתה (7.4.18) בפסק דינה של שופטת בית המשפט המחוזי בחיפה, אורית וינשטיין, אשר שבה ודחתה טענות להצדקת סטייה משווי הרכב המופיע בתקנות. הפעם הוסיף בית המשפט, כי לדעתו המקום לתקיפת תקנות חקיקה, כמו תקנות שווי השימוש, הוא בעתירה לבית המשפט הגבוה לצדק. משרד חכם אור-זך העמיד שני רכבים לרשות שני עורכי דין המשמשים כמנהליו. המשרד לא זקפה למנהלים את שווי ההטבה בגין השימוש הפרטי ברכבים הצמודים לפי השווי הקבוע בתקנות שווי שימוש ברכב, אלא בחר לזקוף את שווי השימוש על-פי נתוני תוכנת "Savetax", שאינם תואמים את החישוב שבתקנות שווי שימוש ברכב. פקיד השומה הוציא למשרד שומות ניכויים בצווים. בית המשפט מציין, כי אין זה מתפקידו לתת "תעודת הכשר" או לפסול תוכנה המשווקת על-ידי חברה מסחרית כלשהי, או לקבוע את אמינותה ואת התאמתה לקביעת שווי ההטבה לעובד בשל העמדת רכב המעביד לשימושו הפרטי. בית המשפט דחה גם את הטענה לפיה יש לקבוע את שווי השימוש הפרטי לפי סך הוצאות הרכב שהיו למשרד (ביחס לשני הרכבים), שהיה נמוך מסכומי שווי השימוש ברכב לכל אחד מהרכבים, לפי תקנות שווי שימוש ברכב. בית המשפט אומר, כי ביסוד התקנות עומדת שיטה אחידה לכל הנישומים. היא עשויה לעיתים להיטיב מצבו של נישום אחד ובמצבים אחרים להרע את מצבו של נישום אחר. אין זה אומר, שלא מדובר ב" שומת מס אמת". "האמת" אינה נבחנת בהכרח במשקפיו של נישום אחד קונקרטי, אלא במשקפיהם של כל הנישומים, בוודאי כאשר השיטה העומדת ביסודה נועדה להשיג מטרות חשובות של יעילות, פשטות, ודאות ובהירות. בית המשפט לא קיבל את גישת המשרד לגבי שיטת החישוב של שווי ההטבה. הוא קבע, כי גישה זו אינה כוללת את מלוא רכיבי ההטבה הרעיונית לעובד המגולמים בעצם העמדתו של רכב לשימושו הפרטי, שכן לעובד נוצרת גם הטבה בדמות החיסכון בצורך לממן בעצמו את רכבו. טובת הנאה לעובד נוצרת גם בכך שאינו נדרש להשקיע זמן ומשאבים באחזקתו ותחזוקתו של הרכב, וכל אלה מבוצעים עבורו על-ידי המעביד ובמימונו. שוויה של ההטבה המוענקת לעובד מגלמת לא רק את השימוש שעשו בו הוא ובני משפחתו ברכב, אלא אף את פוטנציאל השימוש בו. שוויו של פוטנציאל זה נקבע בדרך של אומדן והערכה ולא ניתן לקובעו בדרך אחרת. העובד יכול למצות את מלוא הפוטנציאל, את חלקו או מעבר לו. בשוויה של ההטבה מגולמת גם טובת הנאה לעובד, הנהנה מזקיפת שווי על בסיס הנחות ומחירים נמוכים יותר הניתנים למעביד הן ברכישת הרכבים והן בשירותי אחזקתם ובביטוחיהם. בית המשפט ציין, כי מדובר ברכב צמוד העומד בכל עת לשימושו של העובד. הרכב משמש את העובד במהלך שעות העבודה, לרבות לצרכיו הפרטיים, והוא בוודאי משמש אותו לצרכיו הפרטיים בסוף יום העבודה וכן בסופי שבוע וחגים. עובד זה אינו נדרש לרכוש רכב פרטי, על כל הכרוך בכך, וזוהי טובת ההנאה שיש לאמוד ולקבוע את שוויה הכלכלי. השאלה מה היו עלויותיו של המעביד בקשר לאותו רכב, או מה היחס בין השימוש העסקי ובין השימוש הפרטי ברכב, היא שאלה הרלוונטית למעביד. השאלה אינה רלוונטית לעובד או לקביעת שווי ההנאה שנגרמה לו. עוד נפסק, כי כאשר מועלות טענות בדבר "שרירותיות" החישוב ו"עיוות" הנוצר כביכול בגינו, מדובר למעשה בתקיפה עקיפה של התקנות. ההלכה הפסוקה קבעה, כי דרך המלך לכל המעוניין לחלוק על תוקפה של חקיקת משנה, היא תקיפתה באופן ישיר בבג"ץ. אמנם, דרך התקיפה העקיפה אינה נשללת כשלעצמה, אך היא שמורה למקרים מיוחדים ויוצאים מן הכלל, תוך שבית המשפט מביא בחשבון את נסיבותיו האישיות של המבקש, האם עשה דין לעצמו, האם התקנות לוקות בפגם חוקי או מוסרי חמור ועוד. לטעמנו, בפסק דין זה, כמו בפסקי דין קודמים באותה סוגיה, התעלם בית המשפט מהעובדה שמדובר ברכב המשמש את המעביד ואת העובד. לכן, יש לחלק ביניהם את שווי השימוש ברכב. נראה שתקיפת התקנות אכן צריכה לבוא בדרך של עתירה לבג"ץ, ועדיף באמצעות הסברה נכונה של הפגיעה בציבור העובדים - הן לשר האוצר, הן לוועדת הכספים והן להנהלת רשות המיסים. לא ייתכן שציבור מצומצם של עובדים שעושים שימוש עבודה אמיתי ברכב המעביד, ישלמו מס מופרז ומוגזם, רק בשמה של היעילות והפשטות המשפטית.