'בישראל נגד עינינו מתרחש פוטש', כותבים וצועקים האנשים הסובלים מקוצר ראיה, מכבדות שמיעה ומהבנת המתרחש לקויה. פוטש הלכה למעשה כבר התרחש והצליח בישראל לפני שני עשורים, מיד אחרי היבחרו של
בנימין נתניהו לראש ה
ממשלה על-ידי רוב העם.
הוותיקים שביננו זוכרים: הלכנו לישון בידיעה שמועמד השמאל, המצדד בוויתורים מופלגים בתהליך המדיני,
שמעון פרס ימשיך לשלוט במדינה כרצונו, והתעוררנו לראש ממשלה חדש - פרגמטי, שקול יותר, זהיר יותר בצעדים מדיניים. החיסרון היחיד שלו היה - הוא לא היה המינוי של התקשורת הישראלית, שאז הייתה השליט היחיד הכל יכול בהעדר רשתות חברתיות ו'עשבים שוטים' כמו העיתון '
ישראל היום' או אתר 'News1
מחלקה ראשונה' של
יואב יצחק.
התקשורת אז היוותה הלם עמוק, אך די מהר התאוששה. העיתונאים היו נחושים בדעתם לא לאפשר לממשלה החדשה לתפקד. הם טרפדו כל מינוי, קטלו בביקורתם כל החלטה, לא סלדו משום שקר. כאילו לחמו באויב המדינה שהוצנח מבחוץ ולא באיש שנבחר בבחירות דמוקרטיות וחופשיות.
את ראש הממשלה הם כינו רק 'ביבי', את הממשלה אותה אישרה כנסת ישראל - 'ממשלת ביבי' ואף פעם לא - 'ממשלת ישראל'. זה היה טירוף מערכות. הם ראו את עצמם כאדוני המדינה וניסו לבטל בדיעבד את פסיקתו של העם שנראה להם לא בשל, לא מתורבת, לא ראוי להחליט.
זכור לי איך העיתונאים דרשו מהפרקליטות לפתוח בחקירה נגד מנכ"ל משרד ראש הממשלה דאז
אביגדור ליברמן (אותו כינו רק 'איווט' ולא אחרת) בשל-כך שהקריא בישיבת הממשלה 'בדרך מעוותת' את דוח המבקר על התנהלות הכספית ברשות השידור (הוא, לדעתם, עשה דגש על המסקנות השליליות; כבר אז הם לא אהבו את הדגשים ומבטאים בדיבורו).
סגר את התיק אבל גולת הכותרת של קמפיין הדה-לגיטימציה הייתה הפרשה 'בר-און - חברון'. לקוראים הצעירים - תמצית הפרשה: התקשורת האשימה את נתניהו בזה שהוא מינה ליועץ המשפטי לממשלה (ביום שישי) מועמד שהיה נוח יותר לראש
ש"ס אריה דרעי (שנגדו המשטרה נהלה חקירה) תמורת הבטחת ש"ס לתמוך בנתניהו בהסכם להערת חברון לידי הפלשתינים. ליועץ המשפטי החדש בר-און, אותו מינה נתניהו, עשו זובור (רצח אופי), והוא התפטר יומיים לאחר מכן (ביום ראשון) עוד לפני שנכנס למשרד המיוחל.
ממלאת-מקום היועץ דאז (שלא הייתה מינוי של נתניהו) נתנה את הסכמתה לפתיחת תיק נגד ראש הממשלה. ראש הממשלה בחקירות ענה שלא זכור לו שדרעי פנה אליו בבקשה לגבי זהותו של היועץ. החוקרים התעללו בראש הממשלה הצעיר, אך בסוף היועץ המשפטי החדש, שבינתיים מינה נתניהו, סגר את התיק.
אך התקשורת נחלה ניצחון אדיר, ניצחון גורלי: עד אז ראשי הממשלה בחרו בעצמם את היועץ המשפטי.
יצחק רבין למשל מינה לתפקיד עורך דין אותו כינו 'היועץ המשפחתי'. רבין למד לקח מניסיונו המר בקדנציה הראשונה שלו כאשר היועץ המשפטי דאז
אהרן ברק הכריח אותו להתפטר באיום להעמיד לדין בגין 'חשבון הדולרים'. רבין למד לקח, לא לקח צ'אנס. בתפקיד המפתח הצניח איש נאמן לו.
אחרי פרשת 'בר-און-חברון' הוחלט שלא ראש הממשלה אלא ועדה מיוחדת בוחרת יועץ משפטי חדש לממשלה. כל מה שנשאר לראש הממשלה - לבחור בין שלושת המועמדים, אותם תבחר הוועדה. התקשורת מוודא שחברי הוועדה יהיו האנשים שנאמנים לאג'נדה שלה, והמועמדים לתפקיד הרם של ראש התביעה יהיו גם מקובלים על התקשורת. לאלה שלא לטעמם מיד עושים רצח אופי - ומרחיקים מעמדות הכוח. אלה הפירות המתוקים ביותר של הפוטש אשר התרחש, אני מזכיר, לפני 20 שנה.
גם במהלך מילוי תפקידו היועץ עובד בהשגחה צמודה מצד התקשורת, אשר גם מעודדת הפגנות מול ביתו ומול בית כנסת בשכונת מגוריו.
גישה מחמירה אליקים רובינשטיין אשר אסף אומץ וסגר את התיק המצוץ מאצבע, כל שנותיו בתפקיד סבל מהתנכלויות של התקשורת. בסיום תפקידו הוא בפומבי התלונן על העיתונאים על הסיקור הלא הוגן והמגמתי של החלטותיו. ראש מערכת התביעה מתלונן על עיתונאים - זה אומר דרשני. למה אליקים רובינשטיין עם כל הסמכות שבידיו לא ניסה לשנות את המצב? שאלו אותו.
כבר אז אנשים ברי דעת הבחנו, מי כאן הבוס, מי שולט בכול, מי מחלק ג'ובים, מי מחליט את מי להעניש ואת מי לזכות. בסוף הגענו למצב, שהיה מצחיק לו לא היה עצוב: אתה יכול לגנוב מיליונים, בחקירה תתנדב להעיד נגד נתניהו - וצא לחופשי. בפורים האחרון התחפושת הפופולרית ביותר בארץ הייתה 'עד המדינה נגד נתניהו'.
פוטש, אני חוזר ומדגיש, נעשה לפני 20 שנה כאשר שללו מראש הממשלה למנות יועץ משפטי לממשלה לפי בחירתו. הראשון ששילם על זה ביוקר היה
אהוד אולמרט, אשר נשלח לבית סוהר סתם, על פחות משווה פרוטה. הוא טעה, אין עוררין על זה, אבל דינו היה סילוק מהתפקיד הרם, קנס כספי משמעותי, אך לא ישיבה בבית סוהר. עם הגישה המחמירה כזאת מה יגזרו על רוצח סדרתי - הוצאה להורג של כל שבטו?
כיום המחוקקים המבוהלים והמבולבלים מנסים לקדם את 'החוק הצרפתי' לפיו לא חוקרים ראש הממשלה המכהן. במקום זה עליהם להחזיר את המצב לקדמות - למלפני 20 שנה, שבו היועץ המשפטי - איש אמונו של ראש הממשלה ולא יאפשר לחקור אותו על כל בדל סיגר.
זאת אשליה כאילו ועדות איתור מאתרות אנשים ראויים. ועדה כזאת בחרה בזמנה את השופטת
רונית פוזננסקי-כץ, אשר גרמה נזק אצום לאימון הציבור במערכת אכיפת החוק.
גישה מחמירה בישראל יועץ משפטי לממשלה היה מינוי האימון מימי
דוד בן-גוריון, שגם הרחיב את סמכותו לראש מערך התביעה. מצב דומה קיים כיום גם בארה"ב, שם את תפקיד ראש מערכת התביעה (Attorney General) ממלא שר המשפטים, שהוא בחירה של נשיא נבחר.
מיד אחרי הבחירות האחרונות ב-3 במאי 2015
פרסמתי כאן באתר קריאה נואשת לנבחרי הציבור לתפוס לאלתר שלטון בידיהם מידי התקשורת.
ברשימתי אז הזהרתי שעבודתה של הכנסת החדשה גם תהיה משותקת. קראתי את הח"כים לא לחזור על הטעות של קודמיהם. המלצתי להקים ועדה פרלמנטרית לבדיקת נושא האיזון בתקשורת הישראלית נוכח השפעתה המכריעה ותפקידה החשובה בחיי החברה. מאמרי נשאר בגדר קול קורא במדבר.
שלא יהיו אי-הבנות: כתבתי בעבר ואדגיש הפעם: אני בעד גישה מחמירה ביותר בנוגע להתנהלותם של נבחרי הציבור והפקידים הבכירים. כל מה שאני דורש - איזון. שלא יהיה המצב שבגלל התקשורת הלא מאוזנת יובילו את המדינה רק אלה שממושמעים לתקשורת ולאג'נדה שלה שהיא כפי שמסתמנת - רגולציה מרבית במשק עד לסוציאליזם מלא-מלא (שיהיה אסון לכלכלת המדינה), ויתורים מפליגים בתהליך המדיני, הצפת הארץ ב'פליטים פלשתינים'
ובמסתננים מאפריקה. אני מחזיק בדעות שונות לגמרי, אך לא רוצה לכפות את דעתי על העם: מבחינתי שהעם יחליט מה טוב לו. אם העם כבר מאס בלחיות במדינה יהודית שתפסוק לפי רצונו. ולא רוצה שתחליט הברנג'ה התקשורתית שמהווה בקושי אלפית אחוז האוכלוסייה. איני פוליטיקאי, לא רוצה לתת עצות לראש הממשלה מה עליו לעשות במצב שנוצר, כדי להתגבר על הפוטש. אני סופר צנוע וככזה מדמיין לעצמי תסריט שבו איזשהו ראש הממשלה בסיטואציה דומה פועל בצורה הבאה.
יציבות שלטונית ראש הממשלה מהתסריט הדמיוני שלי כבר היום מפטר את היועץ המשפטי לממשלה בנימוק שאחרי הלחצים שהופעלו נגדו בתקשורת ובהפגנות הוא לא מסוגל לקבל החלטה צודקת. מיד ללא ועדות למנות לתפקיד זה יועץ חדש שעליו הוא סומך באופן מוחלט. היועץ מיד מקפיא כל התיקים נגד ראש הממשלה בנימוק שהחקירות זוהמו, ובמידה ויהיה צורך, הם יוחדשו אחרי תום כהונתו של ראש הממשלה.
במקביל יש לקדם בכנסת חוק המגביל לשתי קדנציות כהונתו של איש בתפקיד ראש ממשלה - מהקדנציה הבא, כמובן. המהלך מחד-גיסא יבטיח יציבות שלטונית ומשילות -ומאידך - תדאג לרוטציה.
לאור הפוטש שנעשה לעיניי כל העם הכנסת חייבת להקים ועדה פרלמנטרי, ש,בדוק את רמת האוביקטיביות ואת האיזון בתקשורת הישראלית. רוב העם לא מקבל את תכתיבם המגמתי של התקשורת - ראה הסקרים האחרונים. זה בושה וחרפה ששרים והח"כים פוחדים פחד מוות מעשרה עיתונאים צעקניים ואת ההחלטות הגורליות מקבלים תוך פזילה לכיוונם.
אני בטוח שהעם יתמוך בצעדים הדרמטיים האלה. כי על כף המאזניים מונח לא גורלו של ראש הממשלה אלא גורלו של כל אחד מאיתנו.
לא קיים מצב אידאלי. תמיד זה ברירת מחדל, תמיד בוחרים את רע במיעוטו. תפיסת השלטון על-ידי קבוצה מצומצמת של אנשים שלא נושאים באחריות על שגיאותיהם - מסוכנת בהרבה מהפרת חוק נקודתית זה או אחרת. במיוחד שבבוא היום ייחקר כל חשד נגד ראש הממשלה אשר לא יברח לשום מקום. כיום המצב הוא מגוחך. ראשי האופוזיציה והתקשורת אומרים: 'אנחנו בעזרת התקשורת מפריעם לראש הממשלה לעבוד, איך הוא יכול לתפקד במצב זה? עליו להתפטר'.
כיום התקשורת מגדלת מפלצת בשם 'מערכת אכיפת החוק' שיותר עסוקה בלרדוף אחרי פוליטיקאים ומזניחה את הפשיעה המדאיגה באמת: פריצות לדירות ובתים, גנבות מכוניות, פרוטקשן בדרום וכדומה - ומשסעת אותה על האויב הפוליטי שלה. שכרון הכוח גורם לעיתונאים קהת חושים; הם לא מבינים שתמיד המפלצת בסוף מתנפלת על אדונו וטורפת אותו...
