העולם הוא תיאטרון אחד גדול, התסריט לא ידוע ואנחנו השחקנים, מנסים להתאים את עצמנו לסביבה ולמצב. לא פעם אנו חוטאים לעצמנו ולובשים את המסכה התורנית שתתאים למה שקורה מסביבנו ברגע זה. לפעמים המסכה מחייכת, למרות שמאחוריה מסתתר גוש של עצבות, לפעמים היא כעוסה ועצבנית, למרות שאין באמת על מה וכו'. המסכות כדרכן לא משקפות כלל וכלל את מה שהן מבקשות להסתיר.
בפרשתנו "במדבר" אנו פותחים חומש חדש, חומש במדבר. לא לחינם נקרא כך החומש, חז"ל זיהו את המדבר כאחד המוטיבים שעל ידם ניתנה התורה ביחד עם האש והמים. כל אחד מהם מסמל יסוד, הנהגה, מידה לקניית התורה בשלמות כמו שצריך.
המדבר הוא סמל הפשטות, התום והנקיות, הוא נקי מכל עיבוד, צח ומצוחצח. הוא לא מנסה להתפאר במה שהוא לא, הוא לא מתעקש להתקשט ולהתגנדר בסממנים חיצוניים, הוא פשוט מה שהוא. זוהי בעצם הדרך לקנות כל דבר אמיתי - תהיה אמיתי, נקי מ"פוזות", מה שאתה.
גם בזוגיות אנו נדרשים לשמור על התמימות והפשטות, גם בתקופת החיזור שבה כל אחד מנסה למכור ולייחצ"ן את עצמו בצורה הטובה ביותר וגם לאחר מכן כאשר מחליטים לבוא בברית הנישואין. כל אחד מבני הזוג חייב לשמור על נקיות, על אותנטיות, על המדבריות שטמונה בו. רק כך אפשר לבנות קשר יציב, בריא ואמיתי.
זו גם אחת הבשורות המעודדות שטומנת בחובה המערכת הזוגית - את/ה לא חייב להיות מושלם, מותר לך ליפול. אין צורך להצדיק, אין צורך להיות צודק, רק להיות תמים, לחיות פשוט.
