כוחות הטבע והשגרה החודש לפני ארבע שנים נחנך ״גשר ה-44״ בכניסה הצפונית לעיר רחובות, גשר חדש מעל לפסי הרכבת. הגשר נקרא לזכרם של 44 נספי אסון הכרמל ובהם בת העיר טופז אבן חן קליין ז״ל. הטקס היה במעמד ראש העיר, השר
יצחק אהרונוביץ, המפכ״ל ונציבי שב״ס וכיבוי אש. אך יותר מתשומת הלב לזכר הנספים, כל פעם שאנחנו נכנסים לעיר, אנחנו מתפעלים מחדש (מזדעזעים היא מילה נכונה יותר) מהאורות שהוספו לגשר, המכערים את הכניסה במקום לכבדה ולקבל את פני הבאים בסבר פנים נאות.
מסתבר שאביה וחותנה של טופז ז״ל, ניצב בדימוס אבן-חן וניצב בדימוס חיים קליין, מפעילים לחצים כבדים על השר לביטחון פנים
גלעד ארדן למנוע את קידומו של הקצין שהיה בזמן אסון הכרמל מפקד קורס קצינים בשב״ס, אשר 35 מהמשתתפים בו ושניים ממפקדיו נספו. מדווח ש״הקצין טוען שהוא נסע דקות לפני אוטובוס הצוערים וככל מפקד לוחם הוביל את פקודיו תוך סיכון עצמי גבוה״.
יצחק דנון מדווח ב
מחלקה ראשונה על מאבק זה בשב״ס. לפי עתירה שהוגשה החודש למתן צו על תנאי, ״השר לביטחון פנים גלעד ארדן נמנע מקידומו של קצין בשב״ס לסגן מפקד כלא קציעות והעלתו לדרגת גונדר-משנה בלחצם של שני ניצבים בדימוס בעקבות אסון השריפה בכרמל. למרות שאיש לא מצא שדבק רבב בהתנהלותו ולא ייחס לו אחריות או רשלנות כלשהי... מופעל לחץ כבד וננקטים כל ההליכים האפשריים על-מנת לסכל את קידומו״.
התקשורת נמנעה מלפרסם את תמונות הגופות השרופות. אחת התמונות עברה באינטרנט, גופות חרוכות, ישובות במעגל באמצע היער. היום ישנו שם מצפה מרשים ביותר לעבר הים התיכון. רק נשאלת השאלה מדוע היו צריכים כל כך הרבה אנשים למות. האם הייתה זו יוהרת-יתר בהתנהגות? אולי חוסר הפנמה של הכח של אש משתוללת, של שריפה מתפשטת ושל כוחות הטבע האימתנים? האם היה חוסר מוכנות או מחסור באמצעים (מסוקי כיבוי לדוגמא)? חוסר תקשורת בזמן אמת בין גופים שונים?
שנים אחר כך יצאו 25 בני נוער ממכינה קדם-צבאית בתל אביב לטיול הכנה בערבה. עשרה מהם נספו בשטפון בנחל צפית. אותן שאלות יכולות להשאל גם הפעם. האם הטרגדיות חוזרות על עצמן בשל יוהרה או חוסר הפנמה של כוחות הטבע? בעבר הרחוק, כשחיילים היו יוצאים לשטח, אחד הדברים הראשונים שהיו לומדים הוא שבהשמע רעש מרחוק, עמום ורחוק ככל שיהיה, חייבים לעלות מיד לשטח גבוה יותר, שכן הסכנה קרבה והיא מוחשית ביותר, סכנה שפרושה מוות, גם אם שניות לפני כן הכל היה יבש ורק מחשבה על מים או שטף-פרץ של מים זועמים היה רחוק כמרחק יום מלילה.
כמובן שלאחר שריפת הכרמל שמענו מגופים האוספים כספים על הצורך הרב, והנה האסמכתא - כל אותן גופות; והדבר הרתיח רבים. שנים קודם לכן הוקם ארגון ידידי מערך הכבאות וההצלה בארץ בחוף המערבי של ארה״ב. עם הקמת זרוע זו של הארגון מהארץ, הגיעו לכאן עובדי העמותה ותומכיה (ראשי מוסד ושב״כ לשעבר) למסעות גיוס כספים. הוצגה עבודה של צרכים של המערך כולו וגויסו תרומות למלא את החסר בצרכים אלו. אז איך ייתכן ששנים אחר כך המערך יכשל בצורה כה איומה, מביישת ואומללה? לא הייתה עבודת מטה? לֹא גויסו כספים? ניחא, הזדמנות מצוינת להושיט את היד ולדרוש-לבקש עוד - עד האסון הבא.
כסף אינו הפתרון, כשהמערכת רעועה או רקובה. אך תיקון ועשיה - אין, לפחות כל עוד החיים בשגרה אינם דורשים זאת.
החתול שומר על השמנת המתוקה בכנסת ועדת אתיקה. בכנסת אמורים לשמש דוגמא. אך אם נסתכל במקומות דומים, נבין שמה שמותר לנבחרי הציבור אינו תואם בהכרח את החוק, ומה שטוב להם אינו כולל את הציבור כולו.
אתחיל בארה״ב, שכן הבעיה אינה ייחודית לישראל. הנה לדוגמה אריק שניידרמן, עד להתפטרותו עורך הדין הכללי של ניו-יורק, כשהוא מוביל את המאבק למען זכויות נשים ונגד תקיפות מיניות והתנהגות בלתי הולמת. שניידרמן המשיך את מסעו הקדוש עד שהמגזין ״ניו-יורקר״ הביא עדויות של ארבע נשים שמאשימות אותו בדיוק במעשים דומים. כמובן שהוא יצא מיד בהצהרה והבהרה, שכל הנאות-מין-שנעשו (בהן הוא הכה או השפיל נשים או דברים דומים) נעשו בהסכמה מלאה של שני הצדדים וללא אונס או פגיעה פיזית בנשים.
בוושינגטון די סי, היא הבירה, בקונגרס ארה״ב התרגלו לביטוח רפואי רק להם, ביטוח הנקרא ״רולס רויס״ שכן לא היה כמוהו לבני תמותה, האזרחים שבחרו בהם. איך ניתן לשפר את המערכת כשאין מושג ולו בסיסי ביותר מה דרוש תיקון בה? הלא ממרום מושבם, שם באולימפוס, הכל היה טוב ונאה, להם ולעובדיהם (שלעיתים שוכחים שהם אינם נבחרי הציבור וענווה ודאי לא ניתן למצוא בקרבם) ביטוח ותנאים כה מיוחדים, שהס מלהזכיר, פרה קדושה זו ויש להגן עליה ככל האפשר.
כך מגיעים אנו לכנסת ולנבחרי הציבור בארץ. לפני שנים רבות ח״כ פרופ׳
אריה אלדד היה מגיע ללוס אנג׳לס למסעות איסוף כספים. אין בכך יוצא דופן וגם אין חדש תחת השמש (הנה, לקראת סוף חודש זה בוגי יעלון מגיע בדיוק למטרה זאת ללוס אנג׳לס).
במקרה מסוים, חבר הכנסת הפרופסור יצא מפגישה כשבידו שיק ע״ס 50,000 דולר. תוך כדי שהוא לוחץ את ידה של הפילנטרופית שנתנה לו את השיק, הוא אמר שבנוסף למרוץ לכנסת, יש לו גם תנועת נוער (והכוונה הייתה שאם ברצונה, היא יכולה לכתוב שיק נוסף על סכום זהה). אין בושה, אין מעצורים, אין כללים, יש רק כסף שיש להביא ליעדו, וניתן יהיה לתעל אותו מנקודת המוצא (לוס אנג׳לס) לנקודת היעד (ירושלים) בלי כל בעיה - נקרא לזה ״תנועת נוער״ או ״מרוץ פריימריז״ או כל שם אחר, העיקר שתזרים המזומנים יהיה חזק וגדול ככל הניתן.
הפרופ׳ הנכבד היה אז חלק מוועדת האתיקה של הכנסת, אולי אפילו יו״ר שלה, אך אסור, לא נאה וגם אין זמן להתעסק בזוטות כמו צ׳ק זעום של 50,000 דולר. הלא זה מותר וחשוב!
בשנים מאז עולה מדי פעם השאלה האם נכון לאפשר תזרים תרומות לארץ. לדוגמה, מגיעים לכאן מכובדים רבים לאסוף כספים לפריימריז של מפלגתם (דוגמה אחת, השגריר לשעבר של ישראל בארה״ב מייקל אורן שהגיע ללוס אנג׳לס לזו המטרה). השאלה מהותית - ישראלים החיים בחול אינם מצביעים לבחירות בארץ (בניגוד לאמריקנים שחיים מחוץ לארה״ב ויכולים להצביע מכל מקום שם הם). ולא מדובר כאן אפילו על בחירות, כי אם על בחירות מקדימות!
שגריר ישראל באו״ם, דני ״אני
דני דנון״ דנון, היה מגיע בעבר ללוס אנג׳לס וכאן אסף כסף רב, בעיקר מהקהילה הדתית-אורטודוקסית (היום הוא מגיע כשגריר ולאחרונה היה כאן עם אשתו לאירוע של הבונדס).
והנה, לפני ימים לא רבים,
צחי הנגבי הגיע לאיסוף כספים גם הוא. הנגבי המכהן היום כשר מעוניין להיות ראש מפלגתו. בלוס אנג׳לס יש לו תומכים ותורמים, ועד כמה קל לנצל את המעמד כשר מכהן, שכן הקונסוליה פועלת ומזמינה אנשים, מפגישה לפגישה לוחצים ידים, ומשם פונים מעסקי ציבור לעסקי בחירות וריצה פנימית במפלגה או חיצונית במערכת בחירות כוללת המצריכות תזרים מזומנים, גדול ושמן וכבד, וכל המרבה הרי זה משובח.
האם ניתן להפריד נסיעה כזו בין פעילות כשר לפעילות פרטית? מי משלם עבור הטיסה, המלון, הארוחות, וכדומה? האם השר לא מקבל משכורת? האם ראוי שיבוא שר מכהן בישראל לגייס כספים מחוץ לארץ? מי מפקח שהתרומות הנכנסות אכן תואמות את החוק הישראלי? ועדת האתיקה של הכנסת? האם זה ניצול נכון של זמן ועיסוק הקונסוליה וצוות הדיפלומטים? ביקור פרטי או ביקור רשמי? וכשמשלבים את השניים, מטשטשים הגבולות והכל נהיה תוהו ובבוהו, שמחה וששון, חוכא ואטלולא.
השר לא הגיע כאדם פרטי, שכן אז נציגות מדינת ישראל לא הייתה עוסקת בו כפי שעסקה בעת ביקורו האחרון. ואם כשר מכהן או חבר מפלגה הבא לקדם את האינטרסים של מפלגתו ושל עצמו, האם זה ראוי?
מניעה גורפת של כספים נכנסים יכולה להיות בריאה ביותר. מימון בחירות לא צריך להעשות מלוס אנג׳לס, מיאמי או ניו-יורק. הדבר ימנע כאב ראש, כמו זה שודאי תוקף את ראש הממשלה מפעם לפעם, שכן הוא מקבל כספים גדולים ביותר מחבריו בארה״ב (עתון הארץ פרסם פרוט, שם מוזכרים שמות כל התורמים המוכרים, אידלסון והאחים פליק וגומר), ולא רק כספים (לעיתים אפילו - כפי שדווח או הופרח לאויר בעבר - מעטפות מלאות מרשרשים) כי אם גם שמפניה וסיגרים, ומי יודע איזה טובות הנאה הוא משלם כנגד (לפי בנו, הוא נתן את כלל זכויות הגז של מדינת ישראל לחבר מילארדר, אך ה״אמת״ הזו התגלתה רק בגלל שהבן היה שיכור עם חברו, הבן של אותו מילארדר, עת בילו והשתטו במועדון חשפנות).
מניעה גורפת של כספים תמזער גם נזק למדינת ישראל, שכן אז תאסר כניסת כספים שמטרתם חתירה תחת המדינה, בין אם זה מאנשים פרטיים, גופים או ממשלות זרות. אין המדובר רק בקרן לישראל החדשה (זה עתה היא הודיעה ש״הדמוקרטיה הישראלית בסכנה״ ויש לפיכך לתרום להם כסף רב ומיד). בתקופת כהונתו של הנשיא אובמה הוזרמו מיליונים לחבל בבחירות בישראל, ונתניהו זכה למרות כל המאמצים והמיליונים.
ואולי הגיע הזמן שיבוטל כאן בארה״ב הפטור מתרומות היוצאות את ארה״ב. נזכור שהדבר אינו רע למדינת ישראל, שכן נגד כל התרומות לפרויקטים שבהם אנחנו מצדדים, ישנן את כל התרומות של אנשים אחרים החושבים שדוקא דרכם נכונה. אלו בונים, ואלו הורסים. ואם מותר להפנות תרומות לישראל, מדוע לא ללבנון ולסוריה, לדאע״ש ולאחים המוסלמים? יבוא יום שהפטור יבוטל, וישארו רק תרומות מוכרות לצורך ניכוי ממס עבור גופים הפועלים בארה״ב, לא מחוצה לה, אך עוד תעבור כברת זמן נכרת עד אז.
האם זה ישים, האם זה ייתכן, האם זה אפשרי שיוטל איסור גורף בארץ על תרומות נכנסות מחו״ל? כשהנהנים הם אלו השולטים בוועדת האתיקה ובחקיקת החוקים של מדינת ישראל, ההסתברות שיחול שינוי היא אפסית. עד שיקרה משהו שיזעזע את כולנו, ותקום ועדת חקירה, ויבנה גלעד ומצפה וגם גשר, ואחרי זמן לא רב נחזור לדרכינו כמקדם.
