אחד הדברים שחז"ל אסרום בתלמוד היא ההתערבות בענייניהם הפנימיים של הנוכרים, קרי, אי-בחישה פוליטית במריבות שבין אומות העולם, גם כשזה נוגע ליחסיהם עם עם ישראל. ההיסטוריוגרפיה היהודית יכולה להביא שלל דוגמאות מנוגדות באשר להזהרת חז"ל: גם רווח יהודי כתוצאה מהליכה "בין הטיפות" המדיניות בקרבות בן העמים אך גם תוצאות הרות אסון כאשר היהודים נהגו בעזות לטובת גוי אחד נגד משנהו. כבר בימי המלך הצדיק יאשיהו (היה אמור להיות המשיח של דורו) אנו קוראים כיצד הלה לא שמע לדבר ה' מפי הנביא ירמיהו, ויצא לקראת מלך מצרים, שהיה בדרכו למלחמה נגד בבל.
יאשיהו היה בטוח בניצחונו לנוכח משטר היהדות שהנהיג אך הוא לא ידע כי מאחורי גבו חלק מהעם עבד עבודה זרה. הסוף היה שיאשיהו נהרג בקרב מול פרעה, במגידו, ובגסיסתו פלט: "צדיק ה' בכל דרכיו". סופה של ממלכת החשמונאים היה רע ומר ומידי הרומאים, איתם כרת יהודה המכבי ברית נגד העולם היווני. אחד ההסברים לפרעות ת"ח ות"ט היא הטענה כי היהודים השתתפו חזק מדי לצד האצילים הפולנים השליטים, בלחץ הכלכלי על האריסים האוקראינים והטאטרים. מנגד ידוע כי לפני מאות שנים ניצלה יהדות תימן מכליה כאשר עזבה את הבירה צנעה לנוכח המרד באימאם התימני (כדי לא לנקוט עמדה לצד זה או אחר) וחזרה לעיר רק לאחר שנתיים, בסיום דיכוי המרידה על-ידי האימאם.
קלות הראש כנגד אומות העולם מאז הקמתה של התנועה הציונית נהגו ראשיה בקלות דעות בציווי התורתי הזה ולא פעם שילמו היהודים, שלרובם לא היה קשר עם הציונות, את מחיר ההתערבות הזו. ומנגד גם הקומוניסטים היהודים נקטו בקו דומה וגרמו לשפך דם ולעלילות דם אנטישמיות נגד היהדות והיהודים, ובראשן קונספירציית האנטישמים ששמה ה"פרוטוקולים של זקני ציון". התערבותם של הציונים מחד-גיסא, ושל הקומוניסטים היהודים מאידך-גיסא, בפוליטיקה העולמית, חידשה את הטענה על השלטון היהודי העולמי והסמוי שכביכול שותפים בו צדדים רעיוניים שונים אך בעצם הללו הם רק מסיכה פוליטית לתיאום סמוי יהודי לשלוט בעולם.
פרשה נעלמה שאיננה מסופרת היסטורית, היא פרשת התמיכה הלאומנית של הליטאים בהשמדת יהודי ארצם נגד הנאצים ימ"ש. להבדיל מאוקראינה, מסלובקיה, מפולין, מקרואטיה, מהונגריה ואפילו מרומניה, הרי שליטא לא הייתה מדינה אנטישמית - עד לכיבושה על-ידי בריה"מ, במהלך מלחמת העולם השנייה. הליטאים אפשרו ליהודים לקיים את דתם בנינוחות ולראיה הרי שבירתם וילנא פרחה והפכה לדגל התורתי והישיבתי של כל
עולם התורה העולמי. לא לחינם כינוה מאות בשנים - גדולי ישראל, "ירושלים של ליטא". גם בתחילת מלחמת העולם השנייה עדיין שימשה ליטא עוגן של הצלה ליהודים בעצם שמירת עצמאותה. אבל עם הכיבוש הסובייטי הכל נגמר והעם הליטאי הפך לאנטישמי לא פחות מאלה שציינתי קודם לכן. הכל החל בכיבושה של המדינה בשנת 1941, על-ידי בריה"מ האדומה.
בראש גדודי הקומיסרים הסובייטים עמדו יהודים קומוניסטים שהתעמרו אידיאולוגית באוכלוסייה המקומית עד כדי מיסיונריות קומוניסטית קיצונית. ראשי הקהל היהודים - חרדים וחילוניים גם יחד, התחננו לקומיסרים היהודים מבריה"מ לפנות את תקיפותם לקומיסרים רוסים כדי שאח"כ לא יתנקמו הליטאים ביהודים אבל הקול והכול נפל על אוזניים ערלות. הקומיסרים היהודים מבריה"מ לעגו ל"יהודונים" הליטאים וטענו כי "הגיעו זמנים חדשים. אין יותר לאומים אלא מעמדות". הסוף היה שבכיבוש הנאצי מידי הסובייטים הצטרפו הליטאים וסייעו לגרמנים לטבוח ביהודים ואת הנותרים לשלוח לכבשנים.
ההתגרות הציונית בעבר ותוצאותיה לאורך כל ימי הציונות, ובמיוחד לאחר הקמת המדינה, התערבבו ראשי הציונות, מכל החוגים, בתככים עולמיים שרק הביאו יותר ויותר סכנות ליהודי העולם, אבל על-פי הגרסה ההרצלייאנית הרי שהאנטישמיות הייתה תמיד הידיד הטוב ביותר של הציונות, שהרי קיומה הביא לעליית יהודים לארץ ישראל. גם נציגי השלטון הבריטי בארץ ישראל, היהודים בנטובי'ץ וסמואל, הזכירו לעולם את "זקני ציון" ההיסטוריים. אבל
בנימין נתניהו וחבורת הימין האופפת אותו עברו להילוך מסוכן יותר. הם עושים זאת בראווה ומציגים בגלוי את סוכניהם בראשות השלטון האמריקני. אולי כדי להגיד לעולם הנכרי כי אמת הדבר שהיהודים מנהלים את העולם, ובמיוחד את ארה"ב, זו שלפני אובמה וטרמפ הייתה המעצמה העולמית הראשונה במעלה.
כך זה נראה היה לפחות בחנוכת השגרירות האמריקנית בירושלים. היו שם - מטעם ארה"ב ה"אוביקטיבית", כאלה שבשקט אפשר להציגם כ"זקני הציונות" של ימינו. הפעם זו מהדורה חיה של "זקני ציון" האגדתיים. בקיצור, שיתפוצץ העולם. שר האוצר האמריקני היה שם - יהודי בשם מנוחין, והיה שם עוד יועץ יהודי בכיר בשם אנגלמן, והיה שם כמובן החתן היהודי של טרמפ, ג'ראלד קושניר, עם הבת המגוירת של טארמפ, גב' איוונקה, וניצח על כולם השגריר האמריקני, דיויד פרידמן, שאפילו
נפתלי בנט נחשב ונשמע כאש שמאל לידו. ועכשיו מי עוד יעז לטעון שה"פרוטוקולים של זקני ציון" הם שקר כאשר "זקני ציון" עצמם אינם מסתירים את עצמם ואת מעלליהם?!
קיסינג'ר הפרוטוקולים שנחשפו לאחרונה על מה שאירע סביב מלחמת יום הכיפורים וממשל מדיניות החוץ במזה"ת, עד בואו של אנוואר אל סאדאת לישראל, חשפו כי יהודי אמריקני פיקח מאין כמוהו עשה למען מדינת ישראל יותר מכל ממשלות ישראל דאז. זה היה באמת דמות של אחד מ"זקני ציון" החכמים יותר. הוא דילג על פני בירות ערביות וזכה לאמונם, בימים שבישראל לא הכיר כמעט חצי עולם. אבל מנגד הוא באמת ניסה להביא שלום ורגיעה לאחיו היהודים בציון. הוא היה חוד מדיניות החוץ האמריקנית בימים שארה"ב הייתה באמת ארה"ב ובבית הלבן ישבו נשיאים שהעולם כרע לרגליהם מתוך כבוד.
לאיש הזה קוראים
הנרי קיסינג'ר. והיו לו לא מעט סייענים יהודים מהשדולה היהודית בארה"ב אבל ראשי המדינה בישראל העדיפו שלא להציגם לעולם הרחב מפחד הסטריאוטיפ האנטישמי של...."זקני ציון" האבודים. אח"כ הגיע סאדאת ועד היום, למרות הירצחו, ישראל קוטפת את פירות הימים ההם בדמות מצרים ידידותית המשפילה את הפלשתינים בכלל ואת החמאס בפרט. סאדאת, ואח"כ מוברק, ידעו היטב לצד מי עומדת ארה"ב ומיהו באמת קיסינג'ר אבל מאחר שהלה לא היה ברוטאלי מדי עבור ישראל, אזי, הם ראו בו גורם שישרת גם אותם. יש לציין אמפ ואנשיה.
הברוטאליות של אנשי טרמפ אבל בירושלים של 2018 הקסם הזה כבר לא היה. כל אנשי הנשיא האמריקני נחשפו כפרו ישראלים - ואפילו יותר מכך. אי-אפשר היה לסלוח להם כפי שהערבים סלחו לקיסינג'ר, כי היה ברור שפניהם אינם לשלום. מי שמשלה את עצמו שה"אביב" היה ימשך לנצח טועה בגדול. אם טראמפ יסיים את הקדנציה הזו הרי שזה כבר יהיה די והותר ואח"כ כבר יבוא המבול הפוליטי וישראל תחזור אחורה אל לחץ אמריקני שיפעיל נשיא חדש, שירצה להוכיח כי עידנו של טראמפ לא יחזור עוד לעולמים.
הבעיה של טראמפ בעולם ובארה"ב איננה רק יחסו היותר מדי חיובי ושקוף לישראל אלא כל התנהלותו הפרובלמאטית, שאפילו הרפובליקנים מצפים לנפילתו כדי להיפטר ממנו סופית. נכון אומנם שטראמפ רק ביצע החלטה נושנה של ממשל ארה"ב אבל אם נשיאים כמו בוש - האב והבן, קלינטון, ריגן, פורד או ניכסון היו מבצעים העברה כזו הם היו סוחפים איתם עוד עשרות מדינות, ולאו-דווקא מסיבות התלויות באהדה עולמית לישראל אלא משום שהנשיאים הללו היו אנשים מאוזנים שהעולם הלך אחריהם בעיניים עצומות ואילו כל מה שטרמפ מבצע נתפס כקוריוז של קוריוז. נתניהו - ביצירת "חיבוק הדוב" של טראמפ לישראל רק הביא לנזק עתידי קשה לשתי המדינות שהוא טוען כי הן "מולדתו הראשונה".
הסיפור הזה מזכיר לי את הסכם השלום שכפה שרון על לבנון בראשית שנות השמונים של המאה העשרים, ובמיוחד את חשיפתו של אמין גומאייל (נשיא לבנון דאז) כבובת שעוות ישראלית. אבל הנזק שעלול להיות הפעם לא יסתיים רק באיבוד שלום עם מדינה אבודה בלאו הכי כלבנון אלא באיבוד המשקל בכל רחבי הדיפלומטיה העולמית.
