יש לבטל את אחוז החסימה

דיו רב נשפך בקשר עם סוגיית הקולות האבודים של הימין בבחירות לכנסת, גם על-ידי כותב שורות אלה. בעודי "שובר את הראש" כיצד ניתן לרבע את המעגל ולגרום לכל תנועות הימין לשלב ידיים במאמץ להבטיח את שלטון הימין, מה שמצטייר כשיקוף נכון של רצון העם, צצה המחשבה דלקמן. לעתים תכופות מדי אנו מוצאים עצמנו שבויים בקונספציה, שבויים עד כדי כך שאיננו מבחינים בסורגים שאולי ניתן להסירם כליל. והרי לכם דוגמה טובה לשבי כזה - אחוז החסימה הנוהג בבחירות לרשות המחוקקת - היא הכנסת. אחוז חסימה גבוה, אחוז חסימה נמוך ובלבד שיתקיים! ומנין הגזרה המשונה הזו? כיצד היא הפכה לכה מובנת מאליה עד כי איש לא מעלה בדעתו לבטל כליל את החסימה, לאחוזיה השונים.... וממה נפשך - בכנסת יש מאה ועשרים מושבים ולעת בחירות מתייצבים לבחירות בעלי זכות ההצבעה על-מנת לבחור את נציגיהם. בפועל מה שקורה הוא שמעל מאה אלף קולות הולכים לאיבוד כשהשלל מחולק על-פי הסכמי עודפים בין המפלגות שנבחרו לאחר שצלחו את אחוז החסימה. מצאנו שהסכמים כאלה לחלוקת עודפים יכולים להיחתם גם בין מפלגות יריבות בעלי אידאולוגיה וסדר יום פוליטי שונה וקוטבי.

גוף פוליטי

יוצא שלא רק שרצון הבוחר אינו מקבל ביטוי אמתי, אלא שהוא מעוות עד כדי יצירת עוול. עוול לאמת, עוול לשיטה, עוול לבוחר. אינטרסנטים פוליטיים כאלה ואחרים מנסים "לשחק" באחוז החסימה, להעלותו ולהורידו לפי נוחיותם בכל זמן נתון. כך מתפרסם לאחרונה שאריה דרעי מתנגד להורדת אחוז החסימה מחשש שאז יזכה במנדטים אותם הוא רואה כאילו היו שלו ושל מפלגתו יריבו אלי ישי. בעבר ניסה ליברמן לחסום את המפלגות הערביות המפוררות - ניסיון שגרר יצירת רשימה ערבית מאוחדת שמהווה עצם בגרון המדינה היהודית ובית המחוקקים שלה. בהוויה בפוליטית בישראל אין שני זרמים ברורים, כמו הרפובליקנים והדמוקרטים בארצות הברית. אנו משופעים בבעלי שאיפות פוליטיות ומצינו שפעמים רבות אופנה, גחמה או משיכה אד הוק של אישיות פלונית מצליחים לייצר גוף פוליטי, לעתים בעל השפעה. אינני רואה כל סיבה מדוע לא תוסר המכשלה זו שזכתה לכינוי "אחוז החסימה". יבחר כל אזרח את "כוס התה" התואמת את טעמו, יחולקו המנדטים בהתאם ולבסוף תוקם הקואליציה המתאפשרת (בדומה למצב היום). מה שבטוח הוא שמצב דברים זה יהווה לא רק שינוי מרענן אלא יבטיח ביטוי יותר נכון מדויק ואמתי לרצון הבוחר הישראלי. שלא לדבר על זה שהרוב הברור במדינה שהנו לאומי ומסורתי יזכה סוף-סוף לשיקוף וביטוי הולמים בבית המחוקקים על כל המשתמע מכך.