ימי אבל היו הימים האחרונים לפרשנים הפוליטיים. למרות הבטחתם שטראמפ לא יממש את התחייבויותיו, קרי, לא יבטל הסכם הגרעין, לא יעביר השגרירות לירושלים, ובכלל לא ייבחר לנשיאות, התהפכה עליהם הפרשנות והייתה לפרש. אבל במקום לחפש להם פרשוט (מצנח) ולידום, אז יודעי כל אלה, מפרשנים כעת ש"יהיה לכול זה מחיר". איזה מחיר ? נטו, ברוטו, הם לא פירטו...
מהומות הגדר בעזה תחת הכותרת "מצעד השיבה" והכרזת החמאס בעניין השמדת ישראל, לא ממש מדירות שינה מהשמאל. משרתו של ערפאת,
אורי אבנרי היה הראשון שהעניק לגיטמציה לחמאס, ואחריו כל אלה שקרנות המימון למיניהם, הפכו ליד שמאכילה ומשקה אותם. כל אירוע בו ידה של ישראל על העליונה, מכריע אותם בתחושת תבוסה.
אני למשל, ברכתי על התנהגות צה"ל. כבר זמן רב שלא נלחם בנחישות וביעילות, ודאג ששום מרצח לא יעבור את הגדר. ומי שלא הבין זאת, נשלח אל 72 בתולות, ודומני שהן הולכות ואוזלות שם למעלה. והלקח פשוט וברור, לירות אם צריך, ולא להירתע ממה שיאמרו הגויים, ולא המחבלים התקשורתיים.
עד שנוהגים יום אחד כבעלי בית, שוב יורדים לתחתונים. עיסוק חדש, הרגל של הערבי הפאנטי ג'אפר פרח, הרגליים שמוליכות הפגנות, אם נשברה זו, אם לאו, אפילו
האיחוד האירופי ישב על המדוכה בעניין, ובוודאי יגיעו מקצות עולם לבדוק אותה. אצלנו צמרת המשטרה, מח"ש, השר לביטחון פנים, דנים בענייני רגלים. והעיקר נשכח. הפגנת השנאה שבאה למחות נגד המדינה ונגד השמירה על הגבול הבינלאומי בעזה, שמציבה את האזרחים הערבים בחזית אחת עם אויבי ישראל. הם מנצלים את
חופש הביטוי כדי להתסיס, גוררים לאלימות, ומנצלים את הדמוקרטיה הישראלית. ההפגנה הייתה ללא רישיון, ומכאן שזו הפגנה עבריינית. מפגיני השמאל שהשתתפו בה יחד עם הערבים, קראו קריאות כגון: בדם ואש נפדה אותך עזה, ישראל מדינת טרור, והמשטרה? כרגיל גיבורה על ילדי עמונה, שם שברו באמת ובתמים ידיים ורגליים, ואפילו ראשים לא נמלטו מהשוטרים. שם שברו גם את ידו של פרופ'
אריה אלדד. במגזר הערבי יש נשק רב בלתי חוקי ופרוטקשן, אין שוטרים ערבים (אולי מספר זעום), והשוטרים היהודים חוששים מלאכוף את החוק והסדר.
לרצוח בלי הבחנה וכמה פעמים שמענו בימים אלה מפי השדרנים על העיר חיפה, ועל הדו-קיום, שיש בה... כלומר שני צדדים ששומרים על הקיום (שמירה על דבר שלא יאבד או לא יתקלקל) הם אמיתיים?
לא אוכל במאמר בן כמה שורות לכתוב על הפרעות שידעה חיפה מה"חד" קיום הערבי, שהרי היהודים לא במשחק. אז אספר על אירוע אחד שהתרחש ב-1931 בערב חג הפסח. אז נרצחו שלושה מחברי משק יגור בדרך המובילה אל הקיבוץ. ממארב מתוכנן משני צדי הדרך ירו לעברם ופצעו קשה מאוד עוד ארבעה. על המארב הזה פיקד מורה ערבי מחיפה, שייח עז-א-דין אל-קאסם, בן 45. בחיפה יסד את "היד השחורה", שאנשיה באו מקרב אגודת הצעירים המוסלמים. מטרתם הייתה לרצוח יהודים בלי הבחנה ולמלא בכך את מצוות הג'יהאד. הם רצו להטיל אימה על היהודים ולהביא להפסקת הקמת המפעל הציוני. אל-קאסם נהנה מחסות בית הספר בו לימד, והשלטון הבריטי לא העז להתערב.
כנופיית אל-קאסם המשיכה בזריקת פצצות לבתי יהודים בחיפה. בהמשך היא נדדה עד מושב בלפוריה שליד עפולה, ובליל 16 בינואר 1932 רצחה את חבר המושב יוסף בורשטיין בביתו, ולאחר חודש את שמואל גוטרמן בכפר חסידים, ולאחר מספר ימים עוד שני יהודים בכפר יחזקאל. מרכז הכנופיה הועבר לציפורי, ואז החלו במסעות הרג, כמו יוסף יעקובי ובנו הקטן דוד ממתיישבי נהלל. השייח עצמו החל גם להטיף במסגד בחיפה, כשהוא זועק משם שיש "להילחם בעד הדת והמולדת ולרצוח יהודים משום שהם כובשים את ארצנו".
השייח נהרג בהיתקלות ב-1935 בעמק דותן לאחר שהרג את הסמל המשטרתי משה רוזנפלד. הלווית השייח יצאה מחיפה והפגנה לאומית גדולה לוותה אותו. תלמידיו בחיפה קיבלו ממנו השראה ודורות של פורעים וטרוריסטים שראו בו מופת לחיקוי, היו עולים על קברו ויוצאים לרצוח יהודים.
קרב חסר סיכוי אנשי השמאל אינם חדלים להפחיד בתחזיותיהם. לפיהן אם נעשה כך וכך, יבולע לנו. ואם לא, הרי נשלם ביוקר וידידנו יפנו לנו עורף. אומרים כחלק מההפחדות, שצריך לעשות שלום, ופעימות, ונסיגות, אז מה באמת עדיף? מדינת ישראל בגבולות הירקון שיש לה יחסים עם קטר, או מדינת ישראל בגבולות הירדן בלי יחסי אהבה? שנים אמרו, שאם לא ניסוג משטחי יש"ע, תפרוץ אינתיפאדה מזוינת, והשאלה מה עדיף? לטפל במאבק המזוין הפלשתיני כאשר שולטים בעמדות שולטות, או לנהל קרב חסר סיכוי לאחר שנצא מיהודה ושומרון, והם יוכלו לירות על כל מטוס שממריא מנתב"ג? ראינו כבר מה עשתה הנסיגה מעזה...
אוהד חמו למשל סיפר בשבוע שעבר, כמה העזתים מסכנים. הרי אתם אמרתם לפני ההינתקות, הם פה ואנחנו שם, אז עכשיו צריך לדשן ולהפריח אותם, כמו שעשו אנשי גוש-קטיף, ליבולים שלהם. אדון חמו שידוע אצל הערבים כאחד שליבו נתון להם ולא לאחיו היהודים, מתקבל שם בפינוק של חמישה כוכבים, בשמירה לוחצת, למרות שאין ולו טיפש אחד שיפגע בו הרי הוא עושה להם את העבודה השחורה, מסתובב בין היורים, בלב הלחימה, יורים זה בזה, והוא נותר שלם...
הוא כמו שאר רעיו בתקשורת, מסבירים לנו ברצינות רבה, שהפלשתינים פנו לדרך הטרור מפני שהם מובטלים ומפני שהביוב זורם ברחובותיהם. אם כך, מדוע עשרות המיליונים הרעבים במצרים אינם יורים בממשל המצרי כדי לאכול? אומרים לנו, שצבאות ערב יבואו לעזרת אחיהם הערבים הפלשתינים, מי יבוא? אדון אסד שכבר רצח למעלה מחצי מיליון "מאחיו הערבים"? ובכול מקרה, האם לא כדאי שזה יקרה כאשר אנחנו יושבים על מעברות הירדן ומחזיקים בגב ההר של יהודה ושומרון, וברמת הגולן, על כל יתרונותיהם הטקטיים והאסטרטגיים, ולא כאשר אנו נזחל לשטחים הנחותים של השפלה והשרון והערבים יביטו עלינו אז מלמעלה למטה?
המחבלים בתקשורת אוהבים להבליט כל מדינה אירופית שאיננה בעד ישראל. נו, אז אין אהדה מצידם. אבל מה טוב לישראל - להתקיים בגבולות ביטחון כשהיא מחזיקה בנכסים קרקעיים שנותנים לה ביטחון אבל בלי סימפטיה של מדינות צדקניות, או לקבל מחיאות כפיים, וקריאות הידד ולסגת לחופי הים התיכון ולטבוע? כולם עוד זוכרים את האהדה והרחמים ששלחו אומות העולם לביאפרה כאשר היא גססה!
התנהלות הצבא על הגדר בעזה בישרה טובות. שמתחילים לפעול ביד תקיפה ולא באובדן דרך. העניין שנדמה לא פעם שהולכים צעד אחד קדימה ושבים עשרה צעדים לאחור.
