כמה צריך אדם להשקיע על-מנת לקבל תואר ד"ר? כמה עליו להשקיע על-מנת להתמחות בתחום הייחודי של דמוקרטיה? ומסתבר שהכל לשווא. מסתבר שמלבד המשכורות השמנות שמחלקות מספר עמותות לבכיריהן (על-פי הפרסומים עלות שכרו של הד"ר כרמון בעמותת המכון הישראלי לדמוקרטיה בשנת 2008 עמדה על 1.5 מיליון שקל והוא עמד בראש מקבלי השכר בעמותות), לא השיג הד"ר כרמון הנכבד דבר מההתחככות שלו עם הציבור בישראל במסגרתן של אותן עמותות. כנראה שבאמת לא התחכך שם עם הציבור אלא הסתפק בהתחככות עם "ליבראליים" יהירים ומתנשאים כצלמו וכדמותו בלבד.
בספרו של הד"ר כרמון, המתאר על-פי הכותרת בידיעות אחרונות לא אחר מאשר אסון הממשמש ובא ("האסון על-פי כרמון", ראיון עם אמירה לם), מיילל הד"ר כרמון הנכבד, על הדת שניצחה את החילוניות, על הקיצוניות שניצחה את ה"ליברליזם" על 7 אחוזים מהעם המאיימים על שלטונו של בית המשפט העליון.
ביושר רב הוא מודה בטעות של הוריו, דור החלוצים, אשר ניתקו אותו ממסורת בית סבא והוא עדיין ינק קמצוץ מהמסורת, אך ילדיו כבר לא זכו.
ומה היה מסיק אדם שקול ומשכיל ממכלול הנתונים שפורס בפנינו הד"ר הנכבד? אדם שקול היה שואל עצמו, איפה טעיתי? איך אני יכול לתקן? מה עשיתי לא נכון שגרם לשינוי בנקודת שיווי המשקל, והאם זה דמוקרטי כלל לצפות שלציבור שלם לא יהיה פתחון פה? האם לדמוקרטיה יש רק אופן ביטוי אחד והאופן הזה הוא בדיוק האופן שאני רואה בעיני רוחי? ולא רק מה עשיתי לא נכון, או מהן השגיאות המרכזיות שלי, אלא כיצד אני מתקן, כיצד אני חדל לילל ולבכות ומתקן את הדרכים שלי, כיצד אני מתכופף קמעה על-מנת לתקן את הנזק הענק של ההתרחקות מהיסודות, כיצד אני מתכוף להבין שהדמוקרטיה מבוססת על ריבוי דעות גם בכל הקשור לטיבה של הדמוקרטיה. שמא אם לא אתקן, אני אותיר ואקום, וכידוע על-פי חוקי הפיזיקה, הואקום תמיד יתמלא על-ידי מי שאיננו ישן, מי שאיננו שבע, מי ששכרו אינו עולה לציבור 1.5 מיליון שקל לשנה, ואשר יש לו האינטרס למלא את הואקום.
כמו שאר חבריו לדעה למד הד"ר הנכבד את שפת "אכלו לי" "שתו לי", אבל כאשר זה מגיע למעש, אותו מעש אשר דחף את דור ההורים להקמת המדינה, וכעת אמור לדחוף את דור הבנים לקיומה, דור הבנים עובד על החומרה. עובד על 1.5 מיליון שקל עלות שכר בשנה, ובמקום להקריב כמו דור ההורים, הוא מעדיף לאכול, לשבוע, לבכות וליילל.
נאמן למסורת נכבדי הד"ר כרמון. הדת איננה שלטת במדינה, הדת ודאי משפיעה אך איננה שלטת, רחוקה מלהיות שלטת, בית המשפט העליון ה"ליבראלי" הכולל חלקי פרומיל מהציבור הישראלי (15 שופטים ותו-לא) משפיע עלינו פי עשרות מונים מכנסת ישראל על כל חבריה, והמייצגת 100% מאזרחי המדינה.
הרוח בישראל השתנתה, התאזנה, העלייה מארצות המזרח הביא עמה דגם חדש של ישראלי. לא הדגם המשליך את המסורת לפח האשפה הקרוב, אלא הישראלי המסורתי, הנאמן למסורת סבא, ומנגד אינו מקפיד בהכרח על קיום המצוות קלה כבחמורה, הציבור הזה מקורב למסורת, מקורב לאמונה, הציבור הזה מדבר ציונות לא מן הפה ולחוץ, אלא מן הבטן, לציבור הזה קל הרבה יותר להתחבר למפלגות הדתיות והחרדיות בשל מכנה משותף הרבה יותר רחב מאשר זה הקיים עם ה"ליברליזם" נוסח הפרופסור
אהרן ברק, ולכן
מפלגת הליכוד מובילה בצדק את השלטון בישראל ובכי התמרורים הצבוע של ד"ר זה או ד"ר אחר לא ישנה את התמונה הפוליטית בישראל.
למרבה פלאו של הד"ר כרמון הנכבד, הציבור הזה מתחבר לחלקים גדלים והולכים בציבוריות החילונית הישראלית, מפא"י של פעם, אשר נפשם נקעה מההתנשאות הדוחה של האקדמיה הישראלית, האקדמיה המזוכיסטית המגישה את הלחי השנייה במקום לעמוד על הזכות והחובה של "הקם להרגך השכם להרגו" כך נוצר גם חיבור בל יינתק עם העלייה הרוסית הענקית והמבורכת של שנות התשעים, ורק "הליבראליים" ממשיכים לילל, וממשיכים להתמעט בקרב ציבור הבוחרים.
הד"ר כרמון הנכבד, אתה ממקימי המכון הישראלי לדמוקרטיה (ע"ר) ובמקום להוביל, אתה בוכה בכי תמרורים על "מלחמת תרבות", על "ניצחון הדתיים", ומעשית אתה מוכיח לכולנו שהאסימון עוד לא נפל, היוהרה וההתנשאות ה"ליבראלית" עדיין לא הבינה שיש גם גבולות, ולכן היא ממשיכה ותמשיך ליפול לתהומות.
