הטרגדיה של הפלשתינים, מי אשם

הסופר הסעודי משעל אלסודרי, לועג למנהיגי ערב שמתחבטים זה 70 שנים בסבך הסוגיה הפלשתינית ואינם מצליחים להגיע לפתרון כלשהו. להלן פסקאות ממאמרו בעיתון אלשרק אלאוסט 17.4.2018:

• מאז שנת 1946 שהתקיימה בה פסגת אנשאס בקהיר בנושא הפלשתיני, התכנסו מנהיגי ערב ב-41 פסגות כדי לדון בנושא הפלשתיני. אבל כל הפסגות הנ"ל, הסתיימו בדברת שאינה מועילה... כי הערבים לצערנו הרב, אינם מסוגלים להילחם, כמו-כן, אינם מסוגלים לעשות שלום... וזה הוא אסונם.

• יש לדבר גלויות: מי שגרם לנזקים בנושא הפלשתיני, הם מנהיגי הפלשתינים וחלק ממנהיגי ערב. ניקח למשל את המופתי חאג' אמין אלחוסייני שהימר על היטלר והכריז כי הערבים הם הידידים הטבעיים לנאצים וכי להם ולנו יש אויבים משותפים שהם הבריטים, היהודים והקומוניסטים. אל חוסייני חי בגרמניה וקיבל שכר חודשי של 150 אלף מארק, עד שהובסה גרמניה ואז הוא ברח למצרים.

• יש לזכור שחוסייני הוא אשר השווה בין הנאציזם לאחים המוסלמים. חוסייני הוא שדחה את החלטת החלוקה שנתנה 49 אחוזים מאדמת פלשתין לפלשתינים. אותו דבר יאסר ערפאת שדחה את הצעת סאדאת להשתתף בפסגת מינא האוס בעקבות ביקורו בירושלים.

• הוא דחה אפשרות להחזיר את הגדה המערבית, אך הזמן נקף והגדה התמלאה בהתנחלויות.

• ולסיום, זוכרים את פסגת חרטום בעקבות מלחמת ששת הימים שבישרה כי "לא מו"מ, לא הכרה ולא שלום עם ישראל", החלטה זו לא חיסלה את ישראל ולא פגעה בה כהוא זה. סה"כ היא הרדימה את מוחות הערבים.

מאבדי ההזדמנויות

אחמד ג'ראללה עורך עיתון אלסיסה 20.4.2017: "אין כמו הערבים שמאבדים הזדמנויות ובמיוחד בתחום הבעיה הפלשתינית. במקום להסכים להחלטת החלוקה 1948 ולהקים מדינה פלשתינית שבירתה כל ירושלים, סירבו הערבים להחלטות האו"מ והתעסקו בסיסמאות ותבוסות מתמשכים. לפני זה רכש המופתי אלחוסייני את עויינותם של מדינות המערב על-ידי תמיכתו בהיטלר. בשנות השישים דחו הערבים את יוזמת רוג'ד בעוד שנאצר הסכים לה. זה היה בעקבות מלחמת 1967, כשישראל כבשה את כל פלשתין, סיני והגולן. בימינו הערבים מבקשים את קווי 1967. אותו דבר קורה לסאדאת וליוזמת השלום שלו. גם יוזמתו של עבדאללה מלך סעודיה בשנת 2002, נתקלה בסיסמאות הסירוב והאשמות הבוגדנות. כיום הערבים עסוקים באביב הערבי ובהרס מדינותיהם. עלינו להכיר בעובדה שישראל ניצחה בכל התחומים, ואילו הערבים ממשיכים להטיח האשמות בכל מי שקורא לשלום".

אמונותיו של נסראללה

"אנחנו לא נלחמים למען בשאר אסד, אלא למען הפיכתם של הסונים לשיעים" (חסן נסראללה). אתר אינטרנט אירני: "עידנה של אירן" וטירוף "כותר" האירני הרשמי, פירסמו באמצע חודש מרס 2018 את דבריו של מנהיג חיזבאללה חסן נסראללה בכנס של אירנים בחיים בלבנון.

להלן נקודות עיקריות מדבריו:

• השיעים בעולם היו מאוד מודאגים ממה עלולה המהפכה הירוקה באירן 2009 להוליד (התקוממות נמשכה 10 חודשי בגלל זיוף תוצאות הבחירות לנשיאות לטובת אחמדינג'אד).

• האירנים וחיזבאללה נלחמים בסוריה לא למען הישארותו של בשאר אסד בשלטון, אלא למען הפיכתם של הסונים לשיעים. אם כי ללא חיזבאללה והאירנים בסוריה, בשאר היה נופל.

• אני גאה בהיותי לוחם למען הריפובליקה האירנית ולמען חמינאי.

• כל הקשת הפוליטית באירן תומכת בחיזבאללה, למרות דברי הביקורת פה ושם.

• חיזבאללה מצביע בבית הנבחרים הלבנוני לטובת שרי תנועת אמל, אך תנועת אמל דואגת שחיזבאללה לא ישלוט במשרדים משופעים בכספים.

• חיזבאללה עזר לאחים המוסלמים, ולמנהיגם מורסי להגיע לשלטון במצרים. אך חיזבאללה שמח לנפילתו, כי שלטונו היה מאכזב. הבנו מאוחר יותר שנפילת מורסי הטרידה את המנהיג העליון חמינאי ואחנו בכינו וביקשנו ממנו שיסלח לנו.

• אנו מצווים להיכנע לצווים של חמינאי וכי הצווים שלו הם מעל לחוקה הלבנונית. אנו מאמינים בחמינאי (ויליאם אלפקירי) יותר מהעם האירני. הציות לחמינאי הוא כמו הציות לאל וכי המהפכה האירנית מכשירה את הקרקע לבואו של המהדי (המשיח של השיעים).

עד כאן במונחיו של נסראללה. לא רק נוצרים בלבנון, גם מוסלמים סונים דוחים את טענתו של נסראללה שהנשיא מישל עיון אינו נוצרי כי הוא נכדו של עלי אבי השיעים. כי משמעות הטענה, שאין לשיעים ברית עם הנוצרים כי מנהיגם מישלן הנשיא הוא שיעי. לגבי הנאמנות לחמינאי ולא ללבנון, יש לציין שישנם שיעים שמתנגדים להכתרת חמינאי כמנהיג השיעים בכל העולם. מוחמה חסאן פלדאללא המנהיג הרוחני של השיעים בלבנון, דוחה את הנאמנות לחמינאי (ויליאם אלפקיה). גם המנהיג הרוחני השיעי בעירק סיסתני, דוחה את מנהיגותו של חמינאי על כל השיעים. סיסתני טוען כי המרכז הרוחני של השיעי הוא נג'ף בדרום עירק ולא קום באירן, ומוסיף כי עירק עשירה בנפט ואינה זקוקה לסיוע מאירן. בנוסף, האימאם חוסיין שיראזי, נכדו של הסמכות הדתית באירן סאדק שיראזי, דוחה את הטענה שחמינאי הוא הסמכות העליונה של השיעים.

סימפטומים למצבם

להלן קובץ של תופעות שמעידות על חולשתם של מנהיגי ערב בעידן הזה.

• לא עושים את מה שצריך כדי להציל את העם הסורי מידי נשיאו רב הטבחים הנשיא בשאר אלאסד.

• יחס בזוי ובלתי אנושי למיליוני הפליטים הסורים בני דודם, ועיקר האחריות נופלת על כתפי מדינות המערב. 75 אחוזים מפליטי העולם הם ערבים.

• המשטר הסורי שטוען כי הוא ערש הלאומיות הערבית נשען על קיומו בסיוע של אירן, חיזבאללה ורוסיה.

• במקום אחדות ערבית מיוחלת, או לפחות סולידריות ערבית, יש מלחמות פנימיות בין סונים לשיעים, בסוריה, בעירק ובתימן, בלבנון ובלוב. 75 אחוזים מקורבנות המלחמות בעולם, הם ערבים.

• מנהיגי ערב יודעים שאין פתרון צבאי לבעיה הפלשתינית, רובם מנסים להתעלם מכך ומעדיפים לצאת בהצהרות נגד ישראל, כדי לצאת ידי חובה.

• רוב מנהיגי ערב מבטיחים הבטחות חסרות יכולת לממשן. עושים זאת במיוחד מחוללי הפיכות צבאיות, וזאת הסיבה לנפילת משטריהם.

• יש עושר מהזהב השחור, אך העשירים אינם עוזרים לעניים במידה מספקת.

• בעוד מדינות האיחוד האירופי מייעדות 18 אחוזים מתקציביהן לפיתוח ולמדע, מדינות ערב אינן משקיעות יותר מ-2 אחוזים במחקר.

• לפי מקורות האקדמיים בארצות ערב, יש 57 מיליון אנאלפאבתיים במדינות ערב. לא עושים מספיק כדי למגר את הבערות.

• השחיתות במדינות ערב גורמת להפסד של אלף מיליארד דולר בשנה מהקופה הציבורית. 5 מדינות ערב תופסות מקומות בכורה מתוך 10 מדינות מושחתות ביותר.

• הערבים מהווים 5 אחוזים מאוכלוסיית העולם, אך הם סובלים מפיגועי טרור במידה של 45%.

מה לא גונבים

הפלרמנט המצרי דן בבעיה מיוחדת במינה: גניבת מכסי בורות הביוב ברחבי המדינה. 12 אלף מכסים כאלה נגנבו בשלושת החודשים האחרונים. תופעה שמסכנת חיי אדם ובמיוחד ילדים.