א. מעשה נבלה הירי על אניית הנשק 'אלטלנה', שהביא אצ"ל ארצה במהלך ההפוגה הראשונה במלחמת הקוממיות, היה, בניגוד למקובל, מעשה נבלה, המשך ברור לסיזון, שבו הסגירו יהודים בזדון מנהיגיהם לוחמי חופש יהודיים לידי הכובש הבריטי.
על האונייה היו עולים רבים, רובם ככולם פליטי שואה, נשק, תחמושת ואמצעי לחימה רבים. הטבעת 'אלטלנה' מנעה את המשך הפלגותיה להביא ארצה נשק ואמצעי הלחימה, שהעמידה ממשלת צרפת לרשות העם היהודי, שנלחם לחרותו בארצו. העולים, הנשק, התחמושת ואמצעי הלחימה היו נחוצים כאוויר לנשימה לצבא בתש"ח; ורק זדון ורוע לב הביאו להשמדת רובם ולהריגת 16 איש בתקריות בחוף כפר ויתקין ובחוף תל אביב. צריך לקרוא את עדויות המשתתפים, כדי לראות את השנאה נוטפת הדם, שהניעה את היורים בחמת זעם על הניצולים מ'אלטלנה', ששחו אל חוף תל אביב. הירי הזה היה פשע מלחמה (בניגוד לאמנת ז'נווה, שאוסרת ירי על ניצולים) והוכחה נוספת עד כמה יריבות פוליטית מרה יכולה להביא לאסון מתוך התבהמות. הטבעת 'אלטלנה' הייתה שיא במלחמת האזרחים בתוך 'היישוב'.
שלמה נקדימון, ידידי, חקר שנים רבות את הפרשה, ועומד להוציא מהדורה חדשה של ספרו החשוב על 'אלטלנה'. בינתיים הוא עמל לטהר את חמשת בכירי אצ"ל, שהואשמו בבגידה בפרשת 'אלטלנה', אך לא הועמדו לדין.
ב. סוס מת המאמר של ח"כ
איתן כבל, והדברים שפרסם ח"כ
נחמן שי, הנם מסמרים אחרונים בארונו של חזון העיוועים של אוסלו - דברים של התפכחות, או ניסיון לדוג במים עכורים?
אומנם חזון אוסלו זיכה את מעולליו בפרס נובל לשלום, אך הפליא להרוג בנו. יותר מאלף ישראלים נהרגו בגלל השטות, ששטפה את המדינה בנחלי דם. הגיעה העת להיפרד ממנו - למרות שזה קשה מאוד למפלגת העבודה ולמחנה הציוני. גם סוס מת צריך ללכת לפני שימית את בעליו.
ג. יום קרב מבלי שהרגשנו, נסחפנו ליום קרב עם חמאס, וגם יצאנו ממנו. עכשיו סופרים את הנקודות, ובוחנים את המכות מאחר שלא היה נוק-אאוט. נראה, שאסטרטגית, עדיין מעוניינת ישראל בשלטון חמאס בעזה, שמבטיח אותנו מפני אי-סדר מוחלט ברצועה מחד-גיסא, ואינו מחייב אותנו לקפוץ למים הקרים. לכן, הייתה צריכה ישראל להכות בחמאס, אך לא להשמידו. לפיכך, השאלה הנה האם הוכה חמאס ביום הקרב וכמה זמן תשרוד ההרתעה בעקבותיו.
ד. יונמך או לא יונמך? אחרי שהוציאו כבר כ-3.5 מיליוני דולר על תכנון המוזאון הלאומי האמריקני של מדליית הכבוד, שיוקם בהר הפטריוטים במאונט פלזנט, שנמצא ליד צ'ארלסטון בקרוליינה הדרומית, הסכים האדריכל משה ספדי להתאים את המוזאון שתכנן לדרישות המקומיות.
במקום כבר מוצבות לתצוגה נושאת המטוסים יורקטאון וספינות אחרות של חיל-הים האמריקני, שהוצאו משירות. סאפדיה תכנן בניין ענק בצורת מחומש, שגובהו 43 מטר, שיוקם על שפת הים. התקנות המקומיות אינן מרשות להקים במקום בניינים, שגובהם יותר מ-15 מטר. לדעת סאפדיה, הנמכת המבנה תפגע בסמליותו. כעת ממתינים לדעות של תושבי המקום על התכנון המוצע, ורק אז ייגשו לתכנן את המוזאון מחדש.
התקציב להקמת המוזאון יעמוד על כמאה מיליוני דולר, שיגויסו מתרומות. לפי התכנון של ספדיה, יהיו במוזאון שלושה בנייני ענק, ששטחם כ-12 אלף מ"ר, ויכללו תצוגות, חדרי הרצאות, בית תפילה ומשרדים.
ה. "קריאת השכמה" יותר משליש מפציעות החיילים האמריקניים בעירק ובאפגניסטן אינן פציעות קרביות. כך קובע מחקר, שפורסם בכתב-העת 'סֶרג'רי' של הההסתדרות הרפואית האמריקנית.
חיילים אמריקניים רבים נפצעו מנפילות ומתאונות דרכים. יתר על כן, כעשירית מההרוגים האמריקניים בעירק ובאפגניסטן נהרגו בנסיבות לא קרביות. המחקר מצא, שבשנים 2014-2003 לא גדל שיעור הפציעות הלא-קרביות בקרב חיילי ארצות-הברית.
את המחקר עשה ד"ר טוּאן ד' לֶה מהמכון הצבאי למחקר רפואי בבסיס סם יוסטון בסן אנטוניו, טקסס. הוא אפיין פציעות לא-קרביות בקרב חיילים, שהוצבו בעירק ובאפגניסטן. לדבריו, פציעות לא קרביות הנן גורם משמעותי ברפואה הצבאית. מחקר קפדני יותר של הנתונים העלה, כי כשליש מהחיילים, שפונו באוויר בעירק ובאפגניסטן, לא נפצעו בנסיבות קרביות. כמות הפצועים, שאושפזו בעירק ובאפגניסטן כתוצאה מנסיבות לא-קרביות, גדולה מכמותם במלחמת המפרץ (25 אחוזים) ומכמותם במלחמת ויטנאם (13 אחוזים). למרות זאת, מתרכז המחקר ברפואה צבאית בטיפול בפציעות קרביות ובמניעתן.
בשנים 2014-2003 נרשמו 29,958 אשפוזים של חיילים אמריקניים בעירק ובאפגניסטן. המחקר מצא, כי 34.1 אחוזים מהם ו-11.5 אחוזים מההרוגים שם נגרמו בנסיבות לא-קרביות. נפילות גרמו 21 אחוזים מהפציעות; תאונות רכב - 19 אחוזים; תאונות עבודה - 13 אחוזים; פציעות מחפצים קהים - 12.6 אחוזים. פציעות ירי היו רק שבעה אחוזים - קצת יותר מתאונות ספורט.
ד"ר טוד אִי ראסמוּסֶן, סגן-הדיקן למחקר באוניברסיטה הצבאית למדעי הבריאות בבתסדה, מרילנד, העיר, שהמחקר החדש מהווה "קריאת השכמה". לדעתו, שלושה גורמים לפציעות לא-קרביות יכולים להימנע: נפילות, תאונות רכב ותאונות עבודה. לדעת ד"ר ראסמוסן, משמעותית העובדה, שרק חיילים מעטים נפצעו מתאונות ירי בתריסר שנים, שבהן השימוש בנשק היה נפוץ.
המחקר מצא עוד, שפציעות לא-קרביות נפוצות יותר בקרב חיילות מאשר בקרב חיילים, ואנשי חיל-האוויר וחיל-הים האמריקניים מרבים להיפצע לא-קרבית לעומת אנשי הצבא האמריקני. כן נמצא, כי בקרב הנחתים האמריקניים יש השיעור הנמוך ביותר של פציעות לא-קרביות - 25.7 אחוזים.
ו. שנאה ודמיון האגדות המופרכות, שמפיצה
אילנה דיין בשיטתיות על ראש הממשלה נתניהו, נובעות משנאתה התהומית לראש הממשלה ומדמיונה המפותח מאוד, שכבר הכשיל אותה, לפחות, פעם אחת (עיינו בערך סרן ר', נובמבר 2004).
אין זה חריג, שעיתונאי ישראל שונאים את נתניהו, וחלקם אף יעשו הכל כדי לבדות סיפורים עליו (עיינו בערך
יגאל סרנה). שאלה מעניינת הנה כיצד עיתונאים, שהורשעו בדיבה (כלומר, נתפסו בשקר), ממשיכים להוביל תוכניות תקשורת אצלנו?
פרשת האזנות הסתר, שלא היו, לראש 'המוסד' ולרמטכ"ל הנה אבן-דרך חשובה בתיעוד התדרדרותה של התקשורת הישראלית. אל תעצרו את נשימתכם - עוד נגיע לשיאים נוספים בחסדה של התקשורת הישראלית.
