נכסה הוא המונח בערבית המציין את הפסד הצד הערבי במלחמת ששת הימים. גמאל עבד אלנאצר, נשיא מצרים, שהוביל את מדינות ערב לכישלון המהדהד במלחמה ההיא, אימץ את המונח על-מנת למזער את כישלונו בהשוואה לנכבה, המונח המציין בערבית את הקמתה של מדינת ישראל.
יום הנכסה חל השנה בעיתוי בו המערכת הפלשתינית מחשבת מסלול מחדש לנוכח תמורות משמעותיות העוברות עליה ועל הזירה האזורית. מצרים וירדן, שהובסו במלחמה לפני 51 שנים, חתמו כבר מזמן על הסכמי שלום עם ישראל ומספר לא מבוטל של מדינות ערביות אימצו בשנים האחרונות מדיניות של מגעים שקטים עם ישראל בשורה ארוכה של תחומים מבלי לנרמל עימה את היחסים באופן פורמלי. הטלטלה האזורית שפקדה את המזרח התיכון אילצה חלק מהן לבצע התאמות במדיניות החוץ כולל מול ישראל. כל זה מבלי שבעיית היסוד של הסכסוך, הנושא הפלשתיני, באה אל פתרונה.
כל זה דוחק את המערכת הפלשתינית לפינה והיא מנסה בשנה האחרונה, במר ייאושה, להשמיע קול זעקה בגוונים שונים: אבו מאזן מקלל את הנשיא האמריקני וחמאס מפעילה טרור כדי להחזיר את הנושא הפלשתיני לסדר היום האזורי והעולמי. אלא שלפחות עד עכשיו, הפלשתינים מתקשים לסמן לעצמם הצלחות גדולות בזירה המדינית, וגם גל המחאה והאלימות שהחל בסוף חודש מרס (ביום האדמה) לא הביא לשינוי המקווה.
ובמבט קדימה: מי שעוקב שנים ארוכות אחרי המערכת הפלשתינית יכול לסמן מספר נושאים שיש בהם פוטנציאל לחבר בין המערכות השונות. הנכבה והנכסה שיצרו את תופעת הפליטים הוא אחד מהם. אלא שבמרוצת השנים המערכת הלאומית הפלשתינית התפוררה והפכה להיות מורכבת מקהילות שונות שכל אחת מהן פועלת מול ישראל בדרך שונה, כך שפוטנציאל האחדות אינו ממומש. זו גם הסיבה המרכזית שבחודשים האחרונים לא ראינו התגייסות של ממש מצד פלשתינים שאינם גרים ברצועת עזה לסייע לאחיהם הסובלים מצוקה של ממש.
ולכן, גם השנה, יום הנכסה יעמוד בסימן רצון לשמר את גחלת המאבק בדרכים שונות וביצירתיות שהפלשתינים מגלים כל פעם מחדש, כמו טרור העפיפונים. זהו עוד יום זיכרון שהפך לנכס לאומי על-מנת להזכיר כי המאבק על המולדת לא תם והוא ימשיך להיות חלק מתבנית הנוף של הפלשתינים ושלנו, הישראלים, גם בעתיד.
