זה לא סוד שהסקרים האחרונים מראים התחזקות של מפלגת השלטון "
הליכוד" לעומת היחלשותן של יתר המפלגות השייכות לגוש הימין (אשר במקרה הטוב מונה חמישים מנדטים). אך גם בגוש השמאל-מרכז המצב לא טוב, בעיקר בשל העובדה שהמפלגות השייכות לגוש זה לא מצליחות לאמץ לעצמן סדר יום מדיני-ביטחוני, וכלכלי-חברתי, אשר יתאים למציאות בת-זמננו.
דוגמאות המעידות על מצבו העגום של גוש המרכז-שמאל כך, למשל, בסוף השבוע שעבר, התפרסם בעיתון הארץ מאמר שכתב יו"ר ועדת הכלכלה ח"כ
איתן כבל לפיו מפלגת העבודה שבה הוא חבר חייבת להתנתק בשלב זה מרעיון "שתי המדינות" ולאמץ את רעיון סיפוח השטחים ביהודה ושומרון כפי שהציעו בעבר חברי-כנסת מהליכוד, ומהבית-היהודי, עד שהמציאות תאפשר את קיום פתרון שתי המדינות. ישר קפצו אנשי "המשמרת הצעירה" של העבודה,וגופים נוספים הקשורים למפלגה ודרשו את הדחתו של כבל אשר לדעתם עמדתו לא תואמת את עמדתה המסורתית של המפלגה. חבל שהם לא שמו לב לכך שמדובר בשלב ביניים ולא בתוכנית כוללת.
גם המצב המתחולל ברצועת עזה יצר הזדמנות לשלושת המפלגות הגדולות בגוש המרכז-שמאל להציע תוכניות כיצד לשפר את החיים של תושבי העיר עזה, כך שהם ימרדו בחמאס. במקום זאת, הם היללו את מדיניות "הליכוד", תוך מתן ביקורת רפה וחלושה.
השינוי בעמדת הבוחרים אם לפני שתיים עשרה שנה תמך ציבור הבוחרים בפתרון שתי המדינות אשר כולל בין-השאר, הקמת מדינה פלשתינית בשטחי יהודה ושומרון, לצד מדינת ישראל, כיום מבין ציבור הבוחרים שרעיון זה אינו ישים, והוא מעדיף לחזק את ציבור המתיישבים ולשלוט בשטחי יהודה ושומרון מאשר לתת פיסת שטח לפלשתינים. גם המצב הכלכלי של מרבית הציבור הוא לא רע למרות שבקיץ הקרוב הולכים לעלות מספר מוצרי יסוד כבשר קפוא, מוצרי חלב, נייר טואלט, ועוד.
במצב אירועים זה נשאלת השאלה: מה צריכות לעשות מפלגות המרכז-שמאל כדי להוות יריב לליכוד בפרט, ולגוש הימין בכלל?
הפתרון לבעיה כדי להוות אופציה חלופית למדיניות מפלגות הימין, חייב גוש המרכז-שמאל להציג תוכניות אופרטיביות בתחומים שונים תוך הפגנת אומץ לב ציבורי, ומתן אמון בציבור הבוחרים של מפלגות אלו, ובנוסף הן חייבות לרענן את המצע שלהן בתחום המדיני-ביטחוני,ובתחום החברתי-כלכלי, כך שהציבור יוכל להזדהות עמן.