די ל"ראשת"

בעולם נוהגים לומר, כאשר מדובר באשה הנושאת בתפקיד או בתואר, "גברת פרופסור" או גב' דוקטור (בגרמנית: פראו דוקטור") או "גברת ראש העיר" (באנגלית: מיסיס מאיור). כך גם בצרפתית מקדימים את השם "מאדאם" לתואר הנאמר כזכרי ובכך ההופכים אותו לנשי (מאדאם לה פרזידן"). נמאס כבר הזלזול בשפה העברית, בליקויי הדיבור והגמגוםשל הקריינים והשדרנים, שמבטאים את האות A כמו הייתה תנועה של סגול או צירה. או להפך: כשצריך לבטא בסגול מבטאים בקמץ. ממש מגוחך. לא מכירים מתי המילה אנגלית, ומתי אנגלית-אמריקנית. וההבדל משמעותי. הדבר בא לידי ביטוי בהגיית שמות מנהיגים או מושגים לועזיים. זה כה נלעג שהופך לבדיחה. כמה כבר שברו את השיניים בהיגוי שמו של ראש ממשלת צרפת, MACRON, בשעה שאין להתעלם מהאות האחרונה אלא אמורים לאנפף אותה דרך האף. ומדוע התנחל בקרבנו הנוהג לומר EH לפני או בסוף כל משפט או בחלקו? מה זה? נולד דור של מגמגמים? חבל שקריינינו ושדרנינו אינם צופים במהדורות חדשות בערוצים זרים. כי אז היו לומדים להגות שמות של אישים ומושגים לטיניים כדבאי. או לחלופין, שהעורך ינקד להם כל שם, כולל שמות ישראלים. די מבייש לפנות באמצעי התקשורת לחבר כנסת או לכל אדם במישרה ציבורית תוך עיוות שמו... איך ייתכן שהתנועה "שווא" שלמעשה מקצרת את הגיית האות - נעלמה אצלנו והפכה לסגול? מדוע אנו שומעים את הישראלים הצעירים הוגים את המילה "פופקורן" כאילו נכתבה פופקורען? (בשפה היידית האותיות א' או ע' משמשות במקום הניקוד בעברית. א' היא קמץ ו-ע' היא סגול. בעוד את את השם מייקל הם הוגים "מייקעל"! הבורות פשתה בארץ, השפה הולכת ומתדלדלת, ועימה יורדת גם רמת התרבות. מי וכמה קוראים היום ספרים? ובאיזו שפה בכלל נכתבים הספרים החדשים ברובם? בשפה "רזה". עלוב ומסכן העם שמאבד את שפתו. כי השפה העברית מימי התנ"ך היא ששמרה על זהותו אלפיים שנה בגלות, בכל העולם. ישבנו לסעודת שבת בבית בני. השכן שקידש את השבת, פרסי במוצאו, שר את הזמירות בדיוק כמו אלו שהכרתי מבית אבי ומילדותי. היה זה ממש תענוג. מסורת ושפה הם החמצן של חיי העם. אנא שמרו עליהם.