"הוי מגיעי בית בבית"

מצער, שאנשי כפר אדומים, אנשים שספר הספרים הוא עבורם מצפן ומצפון פסחו על פסוק אחד מתוכו "הוֹי מַגִּיעֵי בַּיִת בְּבַיִת שָׁדֶה בְּשָׁדֶה יַקְרִיבוּ עַד אֶפֶס מָקוֹם, וְהוֹשַׁבְתֶּם לְבַדְכֶם בְּקֶרֶב הָאָרֶץ" (ישעיהו ה' 8). מצער, שעל הפסוק הזה פסח בית המשפט העליון, שנתן ידו לסיפוח כל אדמות השכן לכפר אדומים, ונתן יד להרוס את כל בתיו הדלים של השכן ולהתעלם לחלוטין מהסיפור הטרגי של בני הכפר, שעומדים להיעקר פעם שנייה מבתיהם רק כדי לספחם לכפר אדומים. לפני שבעים שנה בדואים משבט הג'הלין גורשו מהנגב. הם נעקרו מבתיהם בנגב על-ידי ממשלת ישראל וגורשו מרמת ערד למדינת ירדן. קהילה קטנה, שכיום מונה מאה שבעים מבוגרים ומאה חמישים תלמידים, חיה כבר כשבעים שנה בחאן אל אחמאר בין ירושלים ליריחו בלב נוף עוצר נשימה, המשקיף על בקעת הירדן וים המלח. בשנת 1979, לפני כ-39 שנים, הגיעו שכנים חדשים, שהקימו את כפר אדומים. היום השכן החדש מבקש את אדמותיו ובתיו של מי שהוא בא להיות שכנו. מצער ומכאיב, שלבקשה זו נמצאה אוזן כרויה בבית המשפט העליון, שהחליט להכיר בזכותו של השכן שהגיע בשנת 1979 ולגרש את מי שהגיע לאותו מקום בשנות החמישים, שהיה באותם ימים תחת שלטון ירדני. מצער וכואב, שאנחנו בני עם לימודי עבר מצמרר של רמיסה ודריסה קלגסית של זכויות אדם רק מפני היותנו יהודים, אנחנו אלה שנותנים יד להריסת בתים של קהילת רועים פלשתינית. נותנים יד להעברה כפויה של בני אדם למקום אחר. מצער וכואב, שבית המשפט העליון נותן ידי לטרנספר כפוי של בני עם, שאתו אנחנו נדרשים לבנות חיי שכנות.

ערלי לב

אני מוצא נחמה שמבין חברי כפר אדומים נשמע קול מצפוני ומוסרי של חברים מועטים נגד המהלך של נישול הבדואים. תופעה זו של מעטים המשמיעים קול מוסרי ראויה לכל הערכה, אך אין בה כדי להלבין את המהלך המכוער של כפר אדומים, אנשי המנהל האזרחי, שר החקלאות ובמיוחד שר הביטחון. אינני בא לבית המשפט כמו הבריון חסר המעצורים מוטי יוגב, המכהן כחבר כנסת, שדרש לעלות עם דחפור 9D על בית המשפט העליון ולהרוס אותו. אני בא אל בית המשפט עם ספר הספרים וקורא בפניהם את פסוק ח' מפרק ה' בספר ישעיהו "הוֹי מַגִּיעֵי בַּיִת בְּבַיִת שָׁדֶה בְּשָׁדֶה יַקְרִיבוּ". אני מתחנן בפניהם לא להיות ערלי לב ולהכתים לדראון עולם את המשפט. מבקשם ללמוד היטב לדרוש משפט "אַשְׁרוּ חָמוֹץ" (שם א' 17) ולהקשיב היטב לדברי הנביא להיות ראויים לחיות בחברה שצדק ילין בה ולא נידרש לסיפא הכאובה בפסוק ו"עַתָּה מְרַצְחִים"(שם, א' 21). כי אנחנו רוצחים את בתיהם ואדמותיהם של בני הג'הלין היושבים בפתח נדי קלט-נחל פרת. אנחנו מבצעים פשע מלחמה בשטח שנמצא בשליטתנו מיום 5 ביוני 1967. מצער, שבית המשפט נתן יד להרס הכפר, כי בית הספר והבתים בו נבנו ללא רישיון. בשטח C חיים פלשתינים בשליטה ישראלית אזרחית וביטחונית. על אצבעות יד אחד ניתן למנות את אישורי הבנייה שניתנו במשך 51 שנות שלטון ישראל לפלשתינים. ישראל טוענת, שבהתנחלויות חיים אנשים, נולדים ילדים הזקוקים לגני ילדים ובתי ספר, טענה זו נעלמת לחלוטין כשמדובר בפלשתינים. בשם הטענה שהיו מבנים שנבנו ללא היתר נותן בית המשפט סעד לכפר אדומים מאפשר לתושביו לספח את אדמות הכפר הבדואי ואת תושביו לטרנספר פעם שלישית במשך שבעים שנה. אני פונה לאנשי כפר אדומים לפעול בנחישות כיהודים יראי שמים, שתתקיים בתוכנו משאלת הנביא, "כִּי שׁוֹכֵן מָרוֹם מִלֵּא ציוֹן מִשְׁפָּט וּצְדָקָה" (שם, ל"ג 5). הרס בית הספר, הבתים והחיים של בני הג'הלין אין בו מהמשפט ואין בו מן הצדקה.