כל הנושא של לבוש במרחב הציבורי הוא בעיקרו עניין לשיקול דעת. יש חילונים רבים הנרתעים מהלבוש החרדי, יש (ולשמחתנו מתי מעט) שאינם נהנים מהמדים של חיילי צה"ל ויש כאלה שנרתעים מלבוש חושפני יתר על המידה של צעירים וצעירות.
ומהי המידה? מהו יתר על המידה? את זאת אנו חייבים להותיר לשיקול הדעת של השוהים במרחב הציבורי, מתוך הבנה שעירום אסור וכל מה שאינו עירום, מותר.
ולכן זעקתה של נערה בת 18 על כי היא נשפטת על-פי לבושה היא זעקה צודקת. טוב מאוד שהנערה חשפה את הנושא הזה בפני הציבור, טוב ששברה את הסטראוטיפ המכתים בנים ובנות על-פי לבושם.
ואז בא
הראיון ב-ynet וממנו אנו מבינים שאמנם הצלחנו למחות נגד סטריאוטיפ אחד אך בד-בבד אנו מטפחים סטריאוטיפ אחר, בראיון אומרת הנערה "מקרה כזה עוד לא שמעתי, אבל יש המון מקרים של דיבור לא יפה לנשים בעיקר על הלבוש שלהן. יש זלזול, שופטים אותך לפי הלבוש ולא לפי המוח. זה קורה אצל הרבה אנשים....."
שפיטה על-פי הלבוש ולא על-פי המוח? האם על-פי המוח מותר לשפוט? האם מותר למדוד את גודל המוח ועל-פיו להחליט למי מותר לעלות לרכבת ולמי לא?
הנערה המשכילה ודאי לא התכוונה לבצע בדיקות IQ לכל באי הרכבת, ולמנוע כניסתם של בעלי 120 IQ ומטה, אך עצם המחשבה והביטוי "שפיטה על-פי המוח" מעידה על כך שפגמי השפיטה הסטראוטיפית הם פגמים של כולנו, כולנו עלולים לשפוט על-פי קריטריונים מאוד מאוד לא רלוונטיים, בין אם אנו מאבטחים ברכבת ובין אם אנו נערים ונערות מרובי מוח ומעוטי לבוש, אך בראש סולם הרגישים לסטראוטיפים חייבים לעמוד אלה הנפגעים מהם, אלה המצפים להתנצלות אישית על פגיעה כתוצאה מסטראוטיפ שכזה.
נערתי היקרה, את אכן ראויה להתנצלות מ
רכבת ישראל על השפיטה הסטריאוטיפית, ועם זאת עם ישראל, ובייחוד קבוצה מאוד חלשה בציבור, אשר לא מסוגלת להעלות פוסטים ויראליים, ראויים להתנצלות ממך על שפיטה סטריאוטיפית חמורה הרבה יותר.
