תרומה לעמותה הקרובה לליבו של עובד הציבור

בואו נניח שבעל הון תורם כספים לעמותה המטופחת בידי ראש עירייה מסוים. העמותה דואגת למשל לילדים חסרי בית, מטרה נעלה ללא שמץ שמצו של ספק. ובואו נניח שמשיקולים פוליטיים מועצת העירייה סירבה לממן את פעילות העמותה מקופת העירייה, ולכן הפעילות של אותה עמותה מאוד תלויה בתרומות בלבד. ראש העירייה רואה באותה עמותה מקור לגאווה לעצמו ולתושבי העיר על הסיוע הייחודי שנותנת קהילתו לילדים חסרי בית. וכמובן לאותו בעל הון יש אינטרסים בכל עיר ואם בישראל. לדוגמה נאמר שהוא בעלים של רשת חנויות, וכמובן מידי פעם נדרשת אותה רשת לשירותים מהעירייה: זירוז היתר בנייה תקוע, צינור שהתפוצץ ומשבית פעילות של סניף, פקח עירוני שמתנהג בבוטות ללקוחות ועוד כהנה וכנה. מה יקרה לדעתכם אצל כל ראשי העיריות, אלה המועטים המושחתים ואלה הרבים הצדיקים הגמורים אשר ידם לעולם לא תיגע במעל, כאשר התורם הענק ירים טלפון ויבקש איזו דחיפה קלה בתור? כולם, כולם ללא שמץ שמצו של ספק יגידו מילה פה, מילה שם, ויקדמו את ענייניו העסקיים של אותו תורם, קצת מחוץ לתורים המקובלים. ואם נחזור לדבריה של שופטת בית המשפט העליון ענת ברון על החידושים בעבירות שוחד, הרי שעל-פניו, לכאורה עלולה להתגבש כאן עבירת שוחד בבחינת "תרומה לעמותה הקרובה לליבו של עובד הציבור", אך כאן ודאי יעלו שיקולים נוספים של כוונה פלילית (יסוד נפשי) ואולי אף עצמת ההעדפה/זוטי דברים. ומהי העדפה מסוג של זוטי דברים? אני סבור שהעדפה מינורית ולגיטימית היא העדפה מאוד מוגבלת, אשר לא פוגעת באחרים, פותרת סבכים פרוצדורליים מיותרים בלבד, סבכים מן הסוג שכל אדם שהיה פונה לאותו ראש עירייה (והיום כולם נגישים), ומנמק בקשתו כדבעי, היה קרוב לוודאי זוכה לאותו יחס.

מקורבת לשופטת

ומה יקרה אם ההחלטה המוטלת לפתחו של אותו ראש עירייה איננה של זוטי דברים אלא עוסקת בהררי כסף? אם למשל אותו ראש עירייה לא פסל עצמו מלדון בפטור ענק מהיטלי השבחה של אות יזם, וניתן למצוא גם קשר זמנים בין התרומה לעמותה ובין החלטות ראש העירייה? כאן לא צריך ללכת רחוק מידי, סיפור הולילנד עם התרומות לעמותת יד שרה, כאשר יו"ר העמותה היה גם סגן ראש עיריית ירושלים, ושם נקבע שוחד שוחד שוחד עם תקופות מאסר בצדו. ואז מגלה לנו העיתונאי ישר הערך והדרך קלמן ליבסקינד במעריב, שבשנת 2004 כאשר השופטת העליונה ענת ברון (בתפקידה כשופטת מחוזית) דחתה חמש תביעות ייצוגיות נגד מפעל הפייס, תרם מפעל הפייס עשרות אלפי שקלים לעמותה המאד מקורבת לשופטת, ובעלה של השופטת הוא יו"ר ועד המנהלים של אותה עמותה. וכמובן אין מדובר בזוטי דברים כלל ועיקר. ודאי שאנו נופלים בגדרה של "תרומה לעמותה הקרובה לליבו של עובד הציבור" מה עוד שאיננו מדברים על ראש עירייה, אלא על שופטת, שופטת בכירה, שופטת בכירה מאוד מאד. עצוב, מאוד עצוב. לא זו הדרך לשקם את מעמדו המידרדר של בית המשפט בקרב הציבור.