"ההיסטוריה בחרה בנו כחוד החנית של הלחימה באויב הטרוריסטי העזתי, אשר מחרף, מנאץ ומגדף את אלוקי מערכות ישראל. אני נושא עיני לשמיים וקורא עמכם שמע ישראל ה' אלוקינו, ה' אחד. ה' אלוקי ישראל היה נא מצליח דרכינו, אשר אנו הולכים ועומדים להילחם למען עמך ישראל כנגד אויב המנאץ שמך".
את הדברים האלה השמיע לא נביא מתקופת התנ"ך, וגם לא משיח-שקר בנוסח מי שהיה בשעתו שבתאי צבי. מאחוריהם עומד לא אחר ממח"ט גבעתי, תא"ל
עופר וינטר, שפירסם, על דעת עצמו, נוסח זה בדף המפקד לפקודיו, ביומו הראשון של מבצע צוק איתן.
השגות למותר לציין שפרסום הנוסח הדתי, חוצב להבות האש, עורר בעקבותיו דיון מר ונוקב בנושא מקומה של הדת והאמונה בצבא. יתרה מכך - הוא גם היה הקש ששבר את גב הגמל, וסביר להניח שהביא בעקבותיו להחלטת הרמטכ"ל שלא לקדם את תא"ל וינטר, בשל רוח ההדתה הנושבת ממנו..
מעבר לכך חשוב להבהיר שההחלטה שלא לקדם את תא"ל וינטר היא כולה בתחום סמכותו הבלעדית של הרמטכ"ל, ואפילו כלולה במרחב ההחלטות הסביר שלו. בהקשר לכך ראו לציין ששמו של איזנקוט הולך לפניו כרמטכ"ל שקול ומאוזן ביותר.
בתוך כך גם סביר לשער שהיו לרא"ל איזנקוט נימוקים עיקריים לאי הקידום של תא"ל וינטר, ושעליהם הוא נדרש עכשיו לשלם. אלה קשורים בהשגות מסוימות על תפקודו המבצעי בקרב ברפיח, בעיצומו של מבצע צוק איתן, לאחר חטיפת גופתו של סגן
הדר גולדין. מסתבר בתוך כך שגם קשריו ההדוקים, מאחורי הקלעים, עם אנשי הממלכה השביעית, לא היטיבו עימו, וככל הנראה אף גרמו להבאיש את ריחו.
