הנה סיפור קצר על משטרת בורלי הילס. שלא כמו בסדרת הסרטים "שוטר בוורלי הילס" עם אדי מרפי, היא משטרה מעולה. למעלה ממאתים שוטרים משרתים בה, עם משכורות של כמאתים אלף דולר בשנה, ובראש עומדת אישה (דבר שהשוטרים אינם רגילים אליו ואף מתמרדים מאז שנכנסה לתפקיד).
תושבי העיר בוורלי הילס מעריכים מאוד את המשטרה. פעם בשנה נאספת שמנה וסלתא של העיר לאירוע איסוף כספים לתמיכה בשוטרים, והכסף זורם ביד רחבה. אך כולם יודעים שלשוטרים די משעמם, כי מה כבר יש לעשות בעיר של 34,000 תושבים כמו שלנו? השבוע עוסקים בבחור פרסי המאפשר לכלב שלו להתרוצץ ללא רצועה (כפי הנדרש בחוק עזר עירוני), שכן תושב טרדן כתב מכתב למערכת, והעיר גועשת ורועשת.
כשה"שעמום" מוכח ברבים, ההרגשה לא כל כך מרעננת. והנה סיפור כפי שהתרחש.
ביום שבת אחה"צ נכנס מישהו אלינו למשרד. כיוון שהמשרד היה סגור ומערכת האזעקה פעלה, חברת השמירה התקשרה לשאול האם לקרוא למשטרה. איש לא נראה במשרד, וכל הדלתות נשארו נעולות. חשבנו שהייתה זו אזעקת שוא.
עם תחילת השבוע, נבדק סרט האבטחה ובו נראה בבירור אדם הפותח את הדלת עם מפתח (מהסוג הישן, שאנחנו כבר לא משתמשים בו), מסתכל מסביב ובודק את המצלמות והפאנל של מערכת האזעקה, ושב וסוגר את הדלת. הוא לא התרגש כשהאזעקה החלה לפעול.
מדוע שיתרגש? איש הביטחון של הבניין (בחור צעיר שמילא את מקומו של המאבטח הרגיל) היה "עסוק" ובכלל לא ידע מה לעשות, כשאנחנו הגענו לבדוק זמן קצר לאחר שקיבלנו את ההודעה, מצאנו משרד נעול, איש לא נגע בתכולה, והחלטנו בעצמנו שכנראה לא היה דבר. מהלך השבוע אחר כך, הנהלת הבניין עצמה לא עשתה כלום, למרות שיש בבנין מערכות מצלמות כמו גם ביקורת ממוחשבת על גישה למקומות שונים בבנין, כל זאת עד שהמשטרה התערבה לאחר שהעברנו את הווידאו של מי שחדר למשרד.
המים שלווים והשמים כחולים, כל זמן שאיש לא זורק חלוקים למים, או אז מתחילה כל המהומה, והאשם - זורק החלוקים, שכן מדוע להפריע את מנוחת העובדים כולם?
כיוון שהייתי צריך להיות בבנין העירייה (בו שוכנת תחנת המשטרה) באותו יום, החלטתי לעצור ולשמוע מה המשטרה ממליצה לעשות. השעה הייתה 5:24 אחה"צ, וכשמחוגי השעון התקרבו לשש, יצאתי לעשר דקות. חזרתי בדיוק בשש, והמשכתי להמתין עד שבע, עת קצין צעיר ואנרגטי יצא, התנצל על שהייתי צריך להמתין "בשל חילוף המשמרות", לקח את הפרטים והבטיח שבלש יצור אתנו קשר.
עבר שבוע. איש לא התקשר כמובטח. כיון שאני, למזלי, חסר נסיון בפניות מסוג זה למשטרה, שאלתי את העומדת בראש משטרת בוורלי הילס האם אכן בד"כ מחכים שעה וחצי לראות שוטר ולמעלה משבוע (הסבלנות שלי, כאמור, פקעה אחרי שבוע) להמשכיות כלשהי כפי שהובטח.
ראש המשטרה כעסה. ניתן היה להרגיש זאת מתגובתה, עם הנחיה שאינה משתמעת לשתי פנים שעוד היום הקצין האחראי יצור אתי קשר. אחכה עד סוף היום, כי אז יתחילו לערוף ראשים, שכן יותר מדי תשומת לב מופנית לדבר כה פעוט. בהנחיתה בכתב היא הוסיפה: "אין לי מושג מדוע היית צריך להמתין למעלה משעה לדבר עם מישהו (אצלי במחלקה). זה היה בזמן חילוף משמרות, אז היית אולי צריך להמתין עד שמשמרת הלילה סיימה את התדרוך, אבל מישהו צריך היה לצאת לדבר אתך. הקצין האחראי יעזור לך הלאה".
כמובן מרגיז לשמוע שמישהו מחכה כל כך הרבה זמן, במשטרה המתגאה על זמן תגובה של פחות מארבע דקות לכל מקום בעיר (ובדרך כלל שתי דקות ולא ארבע). זה לא נעים לשמוע, ואח"כ גם לקרוא על כך בעתון. אך זו בדיוק הייתה המציאות כשישבתי והמתנתי שעה ומחצית השעה, כשאני עוצר בעצמי כל הזמן מלפנות לאחד האנשים שאני מכיר המשרתים במשטרה, שכן לשבת בדד, מחוץ לחלון המשורין, ולבהות בקירות הוא בזבוז זמן מוחלט.
רציתי לראות כמה זמן זה יקח, בלי קשרים ובלי פרוטקציה, בלי התערבות מלמעלה. לא התרשמתי מהתוצאה. אם כך מתייחסים לתושבי ובעלי העסקים בעיר, מה יהיה המצב כשבאמת אזדקק להם, חשבתי? מה אגלה אז?
גם רציתי לראות כמה זמן יקח לבלש להתקשר כמובטח, רק שאחרי שבוע פקעה סבלנותי, והפעם כן כתבתי לצ׳יף, והצלחתי, כאמור, להרגיז אותה. איש לא אוהב לגלות שאין הדברים באחריותו פועלים כמצופה, וביקורת חיצונית, גם אם היא נאמרת בצורה יפה עד מאד, מזכירה שיש מקום לשיפור, ושיפור חייב להתחיל עכשיו. קרי אם היום היה עמוס, מעכשיו הוא עמוס עוד יותר.
מסתבר שנתקלתי בשוטר בוורלי הילס בדיוק כפי המתואר בסדרת הסרטים בהם כיכב אדי מרפי, שוטרים משועממים שאין הם יודעים מה לעשות עם זמנם. אני, שיחד עם שאר תושבי ובעלי העסקים בעיר, משלם את משכורתם, מצפה שהם יתייחסו לזמני בקצת יותר כבוד. אם אבזבז את כל זמני בהמתנה או רדיפה אחרי שוטרים, מי יעבוד בכדי לממן את משכורותיהם האגדיות?
מהסיפור על הכניסה אלינו למשרד באותו יום שבת מוסר השכל: כל אחד מתנער מאחריות, "לא ידעתי" היא תשובה אחת, וכסת"ח ("כיסוי תחת" בעגה מדוברת) היא תשובה רווחת בהרבה. זה לא הבניין, זו חברת השמירה (שנמצאת 24/7 בבנין). זו לא המשטרה, אצלנו לא מחכים שעה וחצי, וגם לא עובר שבוע עד שבלש מתקשר חזרה. כמו כדור לוהט, האשמה מועברת מאחד לשני, איש לא אחראי, ורק אתה יצאת נפסד - נכנס אדם זר אליך למשרד הנעול, ומאז אתה מבזבז את זמנך מנסה לעניין אנשים לעשות את עבודתם.