פינוי שדה דב, שבצפון תל אביב, בסוף השנה האזרחית הנוכחית, והפיכתו למתחם של 16 אלף יחידות-דיור, לצד מאות אלפי מ"ר של שטחי מסחר ותעסוקה, הוא מעל לכל מכה אנושה לתושבי אילת, הרואים בצדק בשדה דב את התחנה המרכזית של עירם הדרומית. יחד עם זה יותיר כמובן הפינוי את המדינה בלא שיהיה לה שדה לתעופה פנים ארצית.
על-פי התוכניות, יהיה זה נתב"ג שימלא את מקומו של שדה דב לצורך טיסות לאילת וממנה. אלא שתהיה זו מכה מהממת לתושבי תל אביב והמטרופולין, שייאלצו עקב סגירת שדה דב לכתת רגליהם עד לנתב"ג, כדי למלא את משימת-יעדם. כל זה יצור באלאגן מיותר, שעדיף היה אילו לא בא לעולם.
ללא תחליף אחרי ככלות הכל יש לזכור שפינויו של שדה דב לטובת מתחם מגורים כלל אינו מחויב המציאות הקיימת, מה גם שלשדה התעופה הזה אין כיום תחליף, אלא אם כן יוחלט בעתיד להקים שדה תעופה בים, מה שאינו נראה לעין כיום.
חיוניותו של שדה דב כשדה תעופה מרכזי אינה מוטלת בספק כלשהו. כד לסבר את האוזן, כדאי לזכור שבלונדון בנו לפני 20 שנה שדה תעופה במרכז העיר, מתוך הבנה ששדה כזה חיוני. יתר על כן: למטרופולין תל אביב יש, אפילו, יתרון גדול יותר, משום שהשדה משוכן בשולי העיר ולא במרכזה, מה גם שהסטטיסטיקה העדכנית מעידה כי 800 אלף איש נוהגים לטוס דרכו בשנה.
אחרי ככלות הכל, אין לשכוח ש-78 שנות פעילותו של שדה דב עשו את שלהן ואינן הולכות ברגל. חבל יהיה שבמחי יד אחת ייסתם הגולל על השדה לטובתה של עסקת בנייה ספקולטיבית, ששותפות לה הן העירייה והן המדינה.
