במשך כמעט שנה שוגר שדר מלשכת ראש הממשלה, כי השר
יובל שטייניץ, בן חסותו של נתניהו, יהיה יו"ר הסוכנות היהודית במקום
נתן שרנסקי הפורש. והכל קיבלו זאת כמובן מאליו. והנה ראו זה פלא: ועדת המינויים של הסוכנות המונה עשרה חברים השמיעה צפצוף חזק לכיוון החלטת ראש הממשלה. תשעה חברים בוועדה החליטו בהפתעה, כי הם מעדיפים את יצחק (בוז'י) הרצוג שכלל לא היה מועמד לרשת את שרנסקי.
להחלטה זו משמעות יוצאת דופן שמטרתה להוכיח לראש הממשלה איננו יכול לנהוג בשרירות לב בכל יהודי ארה"ב ולנהוג בהם מנהג אדונים: גם לא למלא את בקשותיהם, למשל להתפלל באופן מעורב ליד הכותל ואפילו לא ברחבת הכותל, וגם לזלזל בהם כאילו הם חסרי חשיבות. העלבון היה גלוי וברור, ולכן רתחו הכעס והזעם ובחדרי חדרים הוחלט כי "בבוא היום ואנחנו נראה לראש הממשלה מי שולט ביהודי ארה"ב". ואכן היום הזה הגיע. ראש הממשלה החליט מבלי לשאול אותם אז הם צפצפו על החלטתו באופן מעליב ומזלזל. ממש סטירת לחי בפרצוף הזחוח תמיד.
את הסיטואציה הזו ניצלו עכברי מפלגת העבודה שתכננו לעזוב את הבית כי החברות במפלגה לא הובילה אותם לשום מקום.
אם יש מישהו שעדיין זקוק להוכחה ש"העבודה" משולה לספינה טרופה בים סוער שאפילו עכבריה מתכוונים לנטוש אותה בקפיצה אל בין גלי הים, באה בריחתו המבוהלת של
יצחק הרצוג אל החיק החם והנוח של תפקיד יו"ר הסוכנות יהודית והעיד בנטישתו כי המפלגה הזו אבודה. עכשיו, אחרי שמצא לעצמו מושב חדש ומכובד מתחיל המרוץ על תפקיד ראש האופוזיציה בכנסת. בהתקרב הבחירות הג'וב הזה נעשה חשוב.
בפועל קיימות שתי מועמדות המבקשות לעצמן את הירושה:
ציפי לבני ו
שלי יחימוביץ, ובצדן מועמד אחד -
עמיר פרץ.
אבי גבאי אינו יכול לרשת כיוון שאיננו חבר כנסת. לשלישיה הזו יש רקורד מוכח. עמיר פרץ היה שר הביטחון וראש מפלגת העבודה. שלי יחימוביץ' הייתה ראש מפלגת העבודה, ולבני הייתה מועמדת לראשות הממשלה מטעם קדימה. בכל השדרים התקשורתיים כיום השתיים מדווחות, כי רק שתיהן מועמדות ראויות.
יתכן שכך נראים הדברים בעיניהן. בפועל המצב שונה. התפקיד של ראש הקואליציה חשוב שיינתן למי שפיו גדול ולשונו מתגלגלת. מן הבחינה הזו שלי מתאימה מכולם. היא אינה מתביישת לתקוף בגלוי את ראש המשלה וחבר מרעיו, היא לא תחוס על איש, גם לא על הרעיה שרה במקרה שיידרש. לבני אישה מוכשרת שכיהנה כשרת החוץ אך היא אדם מנומס ולא מתלהם. ואילו עמיר פרץ אינו העיפרון החד ביותר בקלמר. אבל מפלגת העבודה כבר עשתה שגיאות רבות בדרכה הפוליטית. ולכן ייתכן מאוד שהבחירה של "איש המפתח" לא תהיה מוצלחת. מנקודת ראותי שלי היא הבחירה הראויה. היא הייתה עיתונאית מוצלחת ותמיד היה לה מה ואיך לומר את שלה.
מאזן הכוחות של הבחירה מראה כך: גבאי ושלי יצביעו בעבור שלי כיוון ששניהם מייצגים חבורה אחת. בעבור ציפי יצביעו רק חברי קדימה לשעבר שהם מיעוט. ובעבור עמיר? כל מי שמכיר את הטריקים שלו יכול להאמין כי הוא יבחר רק את עצמו.
הרצוג נראה בחור חכם, שקט ומנומס, אבל בפועל הוא בחור קשוח היודע לעמוד על שלו והוא יחפש דרך להתנקם בנתניהו שלא התייחס אליו בכבוד הראוי. אני משוכנע שהוא יראה ליהודי ארה"ב כיצד לדרוש את מה שמגיע להם, אם יישא הדבר חן בעיני החרדים בישראל ואם-לא. מבחינתו, אם ירצו הרפורמים להתפלל למרגלות הכותל - שיתפללו, ואם יחליטו שרק רחבת הכותל מתאימה להם, כך יהיה.
מבחינתו של ביבי הרצוג יכול להיות צרה צרורה. כל זמן שביבי יכול היה להוריד לסוכנות הנחיות מה לעשות, באמצעות עושי דברו, זה היה בסדר. אבל הזמנים האלה חלפו ואינם. עכשיו מתחילה מלחמה. לי נראה כי כיוון שלהרצוג אין מה להפסיד - הוא עתיד לנצח.
