ועכשיו, תלוי מה בוג'י הרצוג יעשה מן הסוכנות היהודית. יש לו מנדט. סוחף. תולים בו תקוות. האלטרנטיבה היא ייאוש מן התהליכים החופרים שוחות הפרדה בין ישראל המדינה לבין ישראל האומה. זה ייאוש מסוכן. לישראל בראש ובראשונה. לתפוצות באותה מידה. יותר משישראל היא מדינה דמוקרטית יהודית, או יהודית דמוקרטית, היא מדינת הלאום של העם היהודי. זה שמה - "מדינת ישראל" - קרי מדינת עם ישראל. זה תכלית קיומה. זה סיבת הסיבות להיותה בהיסטוריה הארוכה של העם שיצא מציון כדי ללכת בדרך ארוכה אל ציון, ולא הכל הגיעו אבל הכל יודעים כי בלעדיה מחשיך גורלו של העם היהודי כולו.
כיהנתי עשר שנים כחבר הנהלת הסוכנות היהודית וחבר ההנהלה של ההסתדרות הציונית. באותם הימים היו לשני הארגונים יושב-ראש אחד, אולם כבר אז גברו הסימנים כי הנהגת יהדות התפוצות רואה בהפרדה ערובה להגנה יעילה יותר על מצוות הקשר היצירתי בין הגלויות לבין ישראל. הנושאים המעשיים שעמדו על סדר היום היו כמו עכשיו, העלייה, החינוך היהודי, טיפוח הקשר של נוער התפוצות למדינת הלאום שלו, ישראל. סדר היום הזה לא נשתנה. מה שנשתנה הוא תחושה עמוקה של ניכור הולך וגובר בין התפוצות היהודיות כמות שהן לבין מדינת ישראל הנתונה בצבת פוליטית הלוחצת עליה לחצים שיהדות הגולה לא יכולה להתעלם מהם.
האומה היהודית היא אוניקום. אין כמוה בעולם. אין מקום על הפלנטה הפנוי מנוכחות של יהודים הרוצים להיות יהודים, לעיתים בהמשך למסורת ישראל סבא, לעיתים על-פי ראייתם את מקומם בעולם משתנה ומתהווה. אין אוניפורמיות יותר בזהות היהודית האחת. פלא הוא. הזהות האחת היא רבת פנים. היא קלידוסקופית. היא אורתודוקסית וקונסרבטיבית ורפורמית ורקונסטרקשיוניסטית, וחסרת בתי כנסת, ונטולת אמונות דתיות, ופרטיקולרית, ואוניברסלית. הדווקנות הישראלית מחמיצה אותה. היא חוששת כי היא מאבדת מי שאינו זהה לה. מעבר לשוחות, חושש העולם היהודי כי הוא מאבד את ישראל, ועם אובדן זה, הוא חוזר לגולה שאין לה מושיע.
עכשיו בא בוג'י הרצוג. הוא יודע את כל האמור בטור הזה. הוא לא נמלט מן הפוליטיקה הישראלית המביכה אל הסוכנות היהודית. אני מאמין כי הוא הלך שם, כי הוא יודע, ששם מתוחה חזית בה צריכים לנצח, גם ישראל גם התפוצות, כי בנפש שתיהן הדבר. הוא יושב בצומת התובע ממנו אחריות גדולה, הבנה עמוקה, יכולת דיפלומטית, כושר הכרעה. אכן סדר יומה של ישראל הסוערת תמיד מאפיל על עיני הציבור בארץ לראות את הפן הגורלי של צומת הדרכים הקושרות את ישראל לתפוצות ואת התפוצות לישראל. הוא דרמטי, גם כשלא מתבוננים בו.
יצחק הרצוג הוא בוגר סדנה מופלאה של יחסי ישראל והעם היהודי. בית סבא, בית אבא, ביתו שלו. נסיך, בו ונכד ונסיכים. תפילותינו מלוות אותו בדרך שהוא הולך בה היום, ויש להן לתפילות הטובות האלה על מה לסמוך.
