הסוכנות היהודית היא מוסד שהישראלים אוהבים לשנוא. היא, לצד מוסדות נוספים שפעלו למען 'המדינה שבדרך' במחצית הראשונה של המאה שעברה, כמו קרן היסוד שבנתה מאות ישובים ברחבי הארץ, והקק"ל שעסקה בגאולת מאות אלפי דונמים לטובת עם ישראל, נתפסים, ובמידה של צדק, כמוסדות ארכאיים שעבר זמנם ובטל קרבנם. כשיש כבר ממלכה ישראלית, אין בהם עוד צורך.
את הדימוי הקטלני ביותר להצגת המוסדות הלאומיים (הסוכנות, קרן היסוד וקק"ל), כמין סרח עודף בלתי רלוונטי, המציא פעיל השמאל הרדיקלי
אורי אבנרי, שנאבק נגד יהדותה של המדינה והיה מראשי הלוחמים לעשותה למדינת כל אזרחיה. הוא אמר, שהמוסדות הלאומיים היו אומנם כלי שרת יעילים בדרך להקמת המדינה, אך סיימו תפקידם ב-1948, עם הקמתה. מוסדות אלה, כך אמר, משולים לפיגומים של בניין ההולך ונבנה. בסופו של דבר, כשהבניין ניצב על תילו, כבר אין צורך ואין טעם בהותרת הפיגומים.
לכאורה, משל מוצלח מאוד. אלא שאין המשל דומה לנמשל. מדינת ישראל, למרות 70 שנותיה, טרם סיימה את תפקידה כמדינת העם היהודי (ולא כמדינת כל אזרחיה, כמשאת נפשם ה'כנענית' של עמיתיו של אבנרי). עדיין נכונו לה משימות שונות של בניין העם, בניית הארץ, איכלוסה, פיתוחה, וכל כיוצא באלה. במשימות הללו נוטלים חלק גם המוסדות הלאומיים, שתקציבם ממומן אומנם חלקית על-ידי מדינת ישראל, אך שותפים בנטל המימון גם יהודי התפוצות, באמצעות המגביות וגופים נוספים.
יאמרו המקטרגים, כי ניתן להעביר בשקט ובקלות את כל משימותיהם של המוסדות הלאומיים לידי ממשלת ישראל. אז זהו, שלא. קודם כל, מפני שחשוב מאוד לאפשר לעם היהודי בתפוצות להשתתף בבנין הארץ, אם לא בפועל ממש, כי אז לפחות באמצעות המגביות. נכון שהן אינן יעילות ומאבדות כסף רב למימון פעילות מינהלתית, כיבודים וביזבוזים. אך סוגיה כאובה זו אינה בלתי הפיכה. את המעוות ניתן לתקן, ולא בשל כך נשפוך את התינוק עם המים.
יתר על כן, הסוכנות היהודית, כמכשיר של העם היהודי כולו ולאו-דווקא של מדינת ישראל, מסוגלת לטפל בעידוד העלייה ביתר קלות (ולפעמים גם כמענה לגיטימי לחוקים המקומיים) מאשר ממשלת ישראל. מפני שאין זה מקובל במערכות היחסים שבין המדינות השונות, שמדינה כלשהי (ישראל במקרה שלנו) תתערב בענייניה הפנימיים של מדינות זרות ותקרא לאזרחיהן לנטוש אותן ו'לעשות עליה'. אפילו בארה"ב הנאורה זהו בבחינת ה-It's Not Done. רק גורם שאינו ממשלתי, כגון הסוכנות (וכיום גם הארגון השותף-המתחרה, נפש-בנפש) יכול לקרוא ליהודים אזרחי ארה"ב לוותר על הכל למען העלייה ארצה (ומן הסתם יאמרו מרימי הגבה שבינינו: והרי מדינות אירופה כן מתערבות, בגדול וברוב חוצפה, בעניינינו הפנימיים דרך הקרן להשמדת ישראל, ואין פוצה פה ומצפצף; והם כמובן צודקים, אבל זוהי אופרה אחרת).
משכורות עתק אין זה אומר שאין צורך לבצע ריאורגניזציה מן היסוד במוסדות הלאומיים ולבצע התאמות חיוניות לעידן המאה ה-21: להגביר פעילות למען העם היהודי, לצמצם מנגנון, להקטין עלויות תיפעול, לחסל כיבודים מדושני עונג. כיום מצבם הוא, למרבה הצער, בגדר פוּל גז בניוטרל. מבקרי הסוכנות טוענים שהמוסד הפך עיר מקלט לעסקנים כושלים שסיימו דרכם הפוליטית אך עדיין זקוקים לפיצוי בדמות כיבודים נטולי סמכויות וגדושי מנעמים: טיסות חובקות עולם במחלקה סוּפּר-ראשונה, רכב שרד מנקר עיניים, משכורות עתק לראשיהם (המקבילות לשכר ראש הממשלה) וכדומה.
כך למשל מתארים הפרשנים את מינויו של ח"כ בוז'י הרצוג לתפקיד יו"ר הסוכנות: האיש כשל במשימתו להיות אופוזיציה פרלמנטרית לאומית ולהיות אלטרנטיבה לנתניהו, ונדרש לג'וב רך ונוח, שיציל אותו מהמדמנה הפוליטית המקומית.
בליכוד, ואולי בימין בכלל, לא אוהבים את בחירתו. היו מעדיפים את נציגו של נתניהו, השר
יובל שטייניץ. אבל אין כל ספק שלתפקיד המדובר, עדיפה עשרת מונים בחירתו של הרצוג. שטייניץ הוא, ככלות הכל, ישראלי יהודי; הרצוג הוא יהודי ישראלי. שטייניץ הוא תוצר החינוך הישראלי החילוני, חניך בית ייקי ליברלי, שלא גילה התעניינות יתר בסוגיות העם היהודי. קירבתו לתיאולוגיה באה לידי ביטוי בספרו הפופולרי 'טיל לוגי מדעי וחזרה להוכחת קיומו של הא-לוהים', שנועד להוכיח מדעית את קיום הא-ל.
לעומת זאת, הרצוג הוא נכדו של הרב הראשי הראשון רבי יצחק אייזיק הרצוג (שעל שמו הוא נקרא), בוגר תיכון צייטלין בת"א, מייסד וחבר סניף בני עקיבא בהרצליה פיתוח, ובוגר ישיבת רמז במנהטן, שעד היום מקפיד להניח תפילין מדי יום. במלאת 70 למדינה, הוא כתב מעין-מכתב לסבו המנוח: "בתפילה לשלום המדינה שאותה חיברת, קבעת שמדינת ישראל היא ראשית צמיחת גאולתנו. האמנת, בצדק, שהמדינה הזו היא אתחלתא דגאולה... בכך המשכת את דרכו של קודמך, הרב אברהם יצחק הכהן קוק זצ"ל... היית מגדולי מנהיגי העם בתקופה הנוראה של השואה. קבעת אז בנחרצות, שלא יהיה חורבן בית שלישי, שנאמר 'נחמו, נחמו עמי'. ראית את הולדת המדינה, את קורבנה העצום ואת ניצחונה המזהיר במלחמתה לקוממיות".
היהודי-ישראלי החביב הזה (שתוכניתו המדינית, מדינה פלשתינית בגבולות 67' עם חילופי שטחים, אומנם אינה לרוחנו), הוא האיש הנכון במקום הנכון. השבוע הוא אמר ל-ynet: "בקיץ שעבר נסעתי לחופשה בארה"ב, ונתקלתי במגיפה של ממש. ראיתי את הילדים של החברים שלי מתחתנים או חיים בזוגיות עם בני או בנות זוג לא יהודים. וההורים מכים על חטא ושואלים שאלות ומתייסרים. תשמע, זה כל משפחה בארה"ב. אנחנו מדברים על מגיפה".
רק מי שרואה כך את 'השואה הלבנה', הפוקדת את העם היהודי, שמגיעה לממדים מבהילים של 58% נישואי התבוללות בארה"ב, 63% בקנדה ו-37% באוסטרליה, אמור לפעול בנחרצות לבלימת המגיפה הנוראה שחללים רבים הפילה. שיהיה בהצלחה.
