ליאו מסי, גדול שחקני הכדורגל של ארגנטינה, חזר הביתה מן המונדיאל עם נבחרתו המובסת, כשזעם רבים מהאוהדים הארגנטינאיים מופנה, שלא בצדק, כלפי מי שנחשב לגדול שחקניה של מדינתו, אם לא לגדול שחקני הכדורגל שבכל הזמנים.
האמת ניתנת להיאמר, שמסי בעצם הושאל לארגנטינה כדי לחזק את נבחרתה. אלא שמי לא יכול לשאת על כתפיו את מחדלי ההגנה של נבחרתו, ואת היעדרם של שחקני הקישור, שיסייעו לו במלאכת הבקעת השערים שבה התמחה, ושממנה יצאה, כמובן, תהילתו.
אם לא היה די בהעדר שיתוף הפעולה המתבקש בין חלוצי ארגנטינה לבין מסי, חייבת האמת להיאמר, שהשאלתו של הפרעוש למשחקיה של נבחרת ארגנטנה לא הייתה בדיוק כוס התה שלו. אחרי ככלות הכל, מסי הוא שחקנה הקבוע של נבחרת ברצלונה, בעוד שאת השאלתו לארגנטינה הוא ראה בחוסר עניין.
רק נוסטלגיה וזו, ככל הנראה, גם הסיבה לכך שמסי לא ראה שום צורך מיוחד להפגין את כישוריו הווירטואוזיים במדיה של נבחרת ארגנטינה. אחרי ככלות הכל ארגנטינה היא בשבילו כיום נוסטלגיה בלבד, כמקום שבו למד לשחק, ושום דבר שמעבר לכך.
אז במחילה גדולה מכבודם של האוהדים הארגנטינאים, יש לכבד את רצונו של מסי, שרואה את עצמו במדי ברסה בלבד, מבלי לזלזל כמובן בכוחה של הנבחרת הארגנטינאית, בתנאי שזו תועמס על כתפיו.
ומעבר לכך יש לזכור, כמובן, שהכדור הוא עגול, ולא בכל יום מזדמנת לארגנטינה אליפות העולם על מגש של כסף.