אני ובני דורי גדלנו בשנות ה-50 וה-60 על שידורי הכדורגל של נחמיה בן אברהם. ישבנו מרותקים לרדיו והקשבנו לתיאוריו החיים של השדרן האגדי. אי-שם בשנות ה-50 אבי לקח אותי פעם אחת לאצטדיון רמת גן למשחק בינלאומי (
מכבי תל אביב מול לאציו רומא, 2-1 ללאציו) ואז ראיתי לראשונה את נחמיה בן אברהם עומד בצד המגרש על קו האמצע, ידיים בכיסים והמיקרופון על מעמד מול פניו. לא היה תא שדרים, לא הייתה לפניו מערכת מסכים. כלום. רק הוא והמיקרופון. תמיד שידר לבד. הוא לא היה זקוק לפרשן לצדו. ואנחנו ראינו לנגד עינינו ממש את המשחקים באמצעות לשונו הקולחת ותיאוריו הססגוניים של בן אברהם.
אחרי פרישתו, גדל דור חדש של שדרנים טובים יותר או פחות אולם אף אחד מהם לא הגיע, לטעמי, לרמתו של נחמיה בן אברהם.
בינתיים עברנו מעולם השמע הרדיופוני לעולם הטלוויזיה. אנו צופים במשחקים הנערכים לנגד עינינו על המסך ותפקיד השדר השתנה מתיאור מהלכי המשחק לפרשנות מהלכי המשחק. אינני חובב כדורגל מושבע ואינני נוהג לעקוב אחרי משחקי הליגה הישראלית אולם כשיש משחק כדורגל בינלאומי או משחק מרתק במיוחד בליגה האירופית, אני משתדל לצפות בו באחד מערוצי הטלוויזיה. האמת היא שכשאת השידור מלווה שדרן ספורט ישראלי, אני מאבד מהר מאוד את הסבלנות. לקח לי זמן להבין למה: השדרן הישראלי של המשחק מספר לי מה אני רואה! הלו, זה טלוויזיה, זה לא רדיו. שידור סטייל נחמיה בן אברהם לא שייך כאן. אל תספר לי מה אני רואה כמוך מעל מסך הטלוויזיה. אין פלא שאני מאבד מהר את הסבלנות.
כמו חלק גדול מאזרחי ישראל, גם אני חיכיתי לצפות במונדיאל. ראיתי בטלוויזיה (כאן 11) את אחד ממשחקי שלב הבתים. השדרן היה כמובן דרן ספורט משלנו ולידו פרשן. אולם למשחק הבא לא עמדה לרשותי טלוויזיה. הלכתי לשידור הדיגיטלי. להפתעתי, השדרן בדיגיטל לא היה השדרן העברי מהטלוויזיה אלא שדרן אנגלי. ופתאום הרגשתי אחרת לחלוטין. השדרן כמעט ולא דיבר, נתן למשחק לזרום בלי לברבר ולספר לנו שהכדור נבעט מימין לשמאל או שהשחקן איבד את הכדור ובוודאי לא טרח לספר לנו שהכדור יצא לחוץ. הוא ידע שאני רואה כמוהו את המשחק. תרומתו הייתה לאזכר שמות שחקנים ומדי פעם להעיר הערה טקטית. מכאן ואילך ויתרתי על המסך הגדול וצפיתי ברוב המשחקים מעל גבי מסך המחשב שלי. איזה כיף. איזה שקט. אז למה השדרנים הישראלים עדיין ממשיכים לספר לנו מה אנחנו רואים על מסך הטלוויזיה? חברה תרגיעו. עידן הרדיו חלף מן העולם. אתם לא חייבים להתחרות בנחמיה בן אברהם. תנו ליהנות מהמשחק נטו.
