חוק הלאום כמפגע דמוקרטי

מדינת ישראל איננה רק מדינת הלאום של העם היהודי, אלא מדינת כל אזרחיה - כולל, כמובן, את הערבים שבתוכה. שאם לא כן - אין היא יכולה להיחשב לדמוקרטיה. אחרי ככלות הכל, חוק יסוד המתנער למציאות זו הוא חוק מדיר ומשפיל, שמזמין דחייה גמורה שלו, וכך גם ההסמכה החוקתית והגזענית להקים ישובים "טהורים" על בסיס של דת או לאום, ולמעשה - ישובים יהודיים המדירים ערבים. יתר על כן: מדינה שגבולותיה אינם סופיים, אינה כשירה כלל לקבוע את זהותה, שהרי אם אכן יסופחו השטחים - ספק רב אם ישראל תוכל להגדיר את עצמה כמדינת הלאום של העם היהודי. ספק רב אם הכנסת מוסמכת בכלל לנקוט מהלך מהפכני שכזה, העוקר באחת את תשתיתה הערכית-היסודית של המדינה אם אכן יעבור החוק הזה, תעבור ישראל לעמדת-הובלה בין המדינות הלאומניות, כמו פולין והונגריה, שעימן היא מתחברת באחרונה.

גט=כריתות

אין זאת כי אם ישראל חפצה להיות "חושך לגויים ולהציג את הפרצוף המכוער שלה במלוא כיעורו. מה שברור הוא שבחוק היסוד הזה נותנת המדינה גט-כריתות ליהדות העולם הליברלית. בקידום חוק הלאום מציב עצמו ראש הממשלה, בנימין נתניהו, בעמדה הפוכה מזו של נשיא המדינה, ראובן ריבלין. בעוד האחרון מבקש לאחד וללכד את שבטי ישראל השונים, כדי שתוכל להתקיים בישראל חברה אזרחית - הרי שהראשון זורע פירוד ופלגנות בין יהודים לערבים. לית מאן דפליג שממשלה שנוהגת כך - אינה יכולה להתיימר להיות ממשלתם של כלל הישראלים, וכנסת שנוהגת כך לא תוכל ליהנות מלגיטימיות ציבורית.