מבחינתו של טראמפ, הייתה לו פגישה מוצלחת עם קים ג'ונג און ועכשיו הוא רוצה תוצאות דומות עם פוטין. העובדה כי פומפואו נתקל באווירה עויינת בביקורו האחרון בפיונגיאנג, כי כנראה אפיזודה חולפת בעיניו. כאשר נשאל שוב ושוב לגבי המעורבות הרוסית בבחירות, השיב כי יתשאל את פוטין בנדון.
כן, טראמפ דיבר ברצינות. הוא לא מסתיר את השקפתו כי יש לו קירבה גדולה יותר לאנשים מסוגם של פוטין וקים מאשר למרקל, מאי או טרודו, אתם פתח במלחמת סחר של הטלת מכסים. מבחינתו, פוטין איננו אויב ולא יריב, אלא מתחרה כמו בעולם העסקים ולכן קרא לשותפיו ב-G7 להחזיר אותו לפורום ממנו סולק לאחר סיפוח קרים והמלחמה באוקראינה.
את קים הדיקטטור הברוטאלי הוא רואה כדגם שיכול היה להתאים למידותיו. בעיני טראמפ, קים הוא ראש המדינה ולכן הוא ראש חזק שבני עמו מקשיבים לו בתשומת לב רבה. "אני רוצה שבני עמי יעשו אותו דבר".
גם אם הנימה משועשעת טראמפ באמת ובתמים מאמין כי מנהיגים מסוגם של פוטין, קים ושי צ'יפינג הסיני עדיפים בעיניו על אלה שקדמו לו בבית הלבן ועל אלה באירופה, שלא ידעו איך להתנהל מול נחשולי המהגרים שהציפו אותם, על אנגלה מרקל שהביאה את גרמניה להיות "שבויה בידי רוסיה" - אותה רוסיה שטראמפ רוצה בקרבתה - עקב תלותה בה באספקת גז טבעי, ותרזה מיי שלא יודעת איך לצאת מהפלונטר של הברקזיט למרות שהוא הציע לה דרכים. אלה פניהן של בעלות הברית הדמוקרטיות המסורתיות שטראמפ למעשה לועג להן ובמלחמת הסחר שיזם אף פוגע בהן.
טראמפ לא עושה סוד מכך שמבחינתו זה בסדר לשקר לציבור, לומר דבר אחד ולסתור או להכחיש אותו מייד אחר-כך. זה קורה כמעט מדי יום. בסופה של הפסגה עם קים בסינגפור הוא הכריז כי חלפה הסכנה למלחמה גרעינית וכי המסמך עליו חתמו הוא אות וסימן לשלום בעולמנו. כרגיל אצלו הוא הציג בפני כל העולם את המסמך החתום שלא היה בו שום סעיף אופרטיבי.
לבעלי זכרון היסטורי ארוך הזכירה התמונה את ראש הממשלה הבריטי, נוויל צ'מברליין, שחזר מוועידת מינכן בסתיו 1938 והכריז בעודו אוחז בנייר עליו חתימתו גם של היטלר כי הביא לעולם "שלום בדורנו". תוך זמן קצר מאוד הנייר לא היה שווה את הדיו עליו. טראמפ היה יותר מעשי כאשר הצהיר, כי ייתכן שהוא טועה בקשר לאמונתו במה שיעשה קים ג'ונג און. "אני עלול לטעות, אני מתכוון שאני עשוי לעמוד בפניכם [עיתונאים] בתוך שישה חודשים ולומר: היי, טעיתי. אינני יודע אם אי-פעם אודה בכך, אבל אמצא איזשהו תירוץ". לדידו טעות זו אפשרות. להודות בכך איננה אופציה.
טראמפ ופוטין אמורים גם לשוחח בארבע עיניים. לפי ניסיון העבר, סוג זה של מדינאות גורר אחריו לא אחת אי-הבנות ופרשנויות שונות על מה דובר ועל מה הוסכם. ההוכחה האחרונה הם טראמפ וקים שממשיכים לדבר בשני קולות. אם זה מה שעלול לקרות בעקבות הפסגה הנוכחית זו, אזי הזירה הבינלאומית הגועשת ממילא בשל מהלכיו ועוד יותר אמרותיו של נשיא ארה"ב, עלולה להגיע לנקודות רתיחה שאפיינו את שיאי שנות המלחמה הקרה. על כגון אלה אמר בזמנו ביסמארק כי "אילו תיארנו לאנשים כיצד מייצרים נקניקים לא סביר כי הם היו ממשיכים לאכול אותם." אבל יותר סביר להניח כי בתור שני "גונבי סוסים" הם כבר ידעו להכריז לעולם על הסכמות בין ידידים.
לפוטין יש עניין ברור כי טראמפ לא ייצא מהפסגה בידיים ריקות, עוד הוכחה שאנחנו אכן בעידן חדש בו רוסי עוזר לאמריקני במאבקיו הפנימיים. בשבועות הקרובים אנו צפויים לשמוע על סיום חקירותיו של
רוברט מולר, כדי להימנע מסמיכות זמנים לבחירות הביניים לקונגרס ששני בתיו נשלטים היום על-ידי הרפובליקאים.
צילו של טראמפ יהיה תלוי מעל ראשיהם של מרבית המועמדים הרפובליקאים הזקוקים לתמיכתו. לעומת זאת, מטרתם המוצהרת של הדמוקרטים תהיה לנצח בבית הנבחרים כדי לבוא חשבון עם טראמפ שהצהיר זה עתה כי הוא יתמודד לנשיאות ב-2020 וגם יזכה כי אין דמוקרט שיוכל לגבור עליו. ואמנם צריך להדגיש כי בכל מה שהתפרסם עד היום שמו של טראמפ לא נקשר במישרין בריגול הרוסי של הבחירות, אלא לכל היותר מדובר במקורביו. אולם ידוע על קשרים עסקיים ענפים שהיו לו בעבר עם גורמים רוסיים ואלה עלולים להסתבר כפרטים משמעותיים בפאזל המסובך אותו מנסה מולר להרכיב בכל התקופה הארוכה. למרבה הפליאה נדמה, כי גם בעניין זה פוטין מבין את המציאות יותר טוב מאשר טראמפ.
