כפי שהדברים נקראים עכשיו (11 יולי), מדינת ישראל החליטה לנהל מלחמת התשה מול החמאס ברצועת עזה, תוך ויתור על הציווי העליון שלו היא מחויבת: להגן על כל שטח של המדינה בפני כל מעשה של אלימות חיצונית. ובחזית הצפונית ניצבת עכשיו ממשלת ישראל בפני מצב מורכב, שבו, לדעתי, היא עומדת לנקוט במדיניות שגויה העלולה לשים לאל את כל מאמציה בשנים האחרונות בסוריה. במה דברים אמורים?
הצבא הסורי, בפיקוד רוסי, השיג בסוף השבוע שעבר את היעד האופרטיבי הראשון שלו: להגיע לגבול הירדני. את היעד האופרטיבי השני, השתלטות על החלק של העיר דרעא המוחזק על-ידי המורדים, הוא ישיג תוך זמן קצר. נשאר לו היעד השלישי: להשתלט על רמת הגולן הסורית, הנכללת במחוז קוניטרה. כאן יש לו בעיות שלא היו לו עד-כה: המורדים המצויים כאן הם ברובם ג'יהאדיסטים שהכריזו שילחמו ולא יסכימו לשום הפסקות אש; כיוון הלחימה כאן הוא למעשה מול השטח הישראלי, וספק אם יופעל כאן חיל-האוויר הרוסי.
בשטח הקרוב לגבול הישראלי, מאזור רפיד שבמרכז רמת הגולן ועד לקוניטרה, פזורים מחנות פליטים / עקורים של כ-160 אלף איש. אבל, השאלה הגדולה היא מה תעשה ישראל. וכאן חייבים לדעת ולהבין: בדיביזיות הסוריות שרוכזו לצורך ההשתלטות על דרום סוריה, משולבים כוחות שיעים המופעלים על-ידי אירן, וכן כוח של חיזבאללה. הכוחות הללו, המלווים על-ידי קצינים ממשמרות המהפכה האירנית, לבושים במדים של הצבא הסורי ופועלים כחלק אינטגרלי של הצבא הסורי (נייר ייחודי ומוסמך בנושא יצא בימים אלו על-ידי הממרכז המידע למודיעין וטרור). ועכשיו, אם בזמן הקרוב הצבא הסורי ייצא למערכה נגד המורדים ברמת הגולן הסורית, יהיו בתוכו אלפי לוחמים בחסות אירנית.
מה תעשה ישראל? איני יודע מה הובן וסוכם אתמול בין נתניהו לפוטין. אבל אני יודע שנתניהו הצהיר מפורשות כמה פעמים שמדיניות ישראל נשענת על הסכם ההפרדה בין ישראל לסוריה משנת 1974 וישראל לא תיתן לצבא סורי להיכנס לאזור החיץ שנקבע בהסכם.
לדעתי זאת טעות קשה. המצב עכשיו שונה לחלוטין מהמצב ב-1974. הסכם ההפרדה נועד להפריד בין הצבא הסורי וצה"ל על-ידי רצועת חיץ של כמה מאות מטרים בכל דרום ומרכז הרמה ושל 2 עד 6 ק"מ בצפון (לתוכה נכנס כוח של או"ם). כמו-כן, נקבעו לסורים ולצה"ל אזורי דילול, בעיקר של טנקים וארטילריה. זה לא רלוונטי לעכשיו! מה שרלוונטי וחיוני הוא, שכל אנשי המיליציות האירניות וחיזבאללה, לא יכנסו עם הצבא הסורי לרמת הגולן! זאת הבעיה שלנו. ואם אנחנו באים ואומרים בפומבי שכל מה שאנו רוצים זה שהסורים ישמרו על הסכם ההפרדה, אזי בכך אנחנו למעשה באמת מתירים לאירנים ל"התייצב" על הגדר שלנו ברמת הגולן. הלא ברור לכל תינוק שהסורים ישבעו שאין בצבא שלהם אף לוחם שיעי מהמליציות האירניות, ויצביעו על כך שכולם לובשים מדי צבא סורי.
לכן, לדעתי הגישה הישראלית, הנוגעת בשורש הביטחון ברמת הגולן, צריכה להיות שצבא סורי לא יכנס לרמת הגולן ותושג הסדרת ביניים לפיה יוכרז השטח כאזור שאין בו לחימה. זה מחייב הבנה רוסית-אמריקנית. האם זה אפשרי? איני יודע, אולי כבר מאוחר, אבל ברור לי שזה האינטרס הביטחוני הישראלי. אם לא, אנחנו עלולים למצוא עצמנו במצב פרדוקסלי: אנחנו מצהירים השכם וערב כי איננו מוכנים לכל מעורבות צבאית אירנית בסוריה, ופועלים נגדה בכל רחבי סוריה, ובו בזמן, מתחת לאף שלנו, באזור החיוני שלנו, נאפשר להם לקנות אחיזה?
