בימים אלה הזדמנה לידי כתבה ב
מעריב1 המספרת לציבור שמשטרת ישראל החלה להפעיל בישראל רחפנים לניטור כבישים ולשיפור אכיפת חוקי התנועה. כידוע, עבירות תנועה חמורות כגון: עקיפה "פראית", מעבר רמזור באור אדום, חציית קו לבן רצוף או הסחת דעת בנהיגה עקב שימוש בטלפון סלולרי - הן מן הגורמים הראשיים לתאונות דרכים קשות. נסיעה במהירות מופרזת, אינה משנה באופן משמעותי את מספר התאונות, אבל הופכת אותן לקטלניות ומחוללות נזקים חמורים יותר. עוד מוסיפה הכתבה, ובצדק, שניתן בנקל להרחיב את השימוש ברחפנים לביצוע מגוון של משימות אזרחיות בתחום האכיפה ובתחומי השיטור והבקרה. ההדגשה לגבי פשטות ההפעלה של מערכות אלה, נכונה ביסודה, אולם איננה מספרת את כל האמת. כניסה לשימוש בתחום טכנולוגי חדש ע"י גורמי אכיפה, מייצרת איום על מפירי החוק, אין תמריץ טוב מהאיום המשטרתי לחיפוש אמצעי נגד. הרחפנים מבוססים על טכנולוגיה מתקדמת מאוד, וראוי שהמשטרה, בהכנסה לתחום, תלמד אותו לעומק. אין לי ספק שמרגע התפרסם הכוונה להשתמש ביכולות החדשות, החלה המערכה לבלום, לשבש או לעקוף את היכולת, ורצוי שלא תהיינה למשטרה הפתעות מושגיות ואסטרטגיות בתחום זה.
כמי שהיה מעורב במסגרות שונות, החל מאמצע שנות ה- 70, בפיתוח, ייצור, שיווק והכנסתם של כטל"מים לשימוש למטרות שונות,
2 יש באפשרותי להעיד על קוצר הראות של המשטרה בעבר בהבנת היתרונות הגלומים בשימוש באמצעי זה למטרות סיור, תצפית, מעקב ובקרת התרחשויות הנוגעים לפעילותה. בפיתוח, ייצור והכנסה לשימוש של כטל"מים למשימות צבאיות הוחל כבר לקראת אמצע שנות ה- 70. בשעתו, הייתה התפיסה הרווחת כיום, חדשנית ושונה מכל שהיה מקובל אז בעולם. אעל-פי שמדינות מפותחות השתמשו כבר בכלים מוטסים לא מאויישים (מל"טי מטרה, כלי טייס לצילום אווירי ועוד), לא היו אלה מבוקרים ונהוגים באופן שוטף מהקרקע, וככל הידוע גם לא שידרו מידע חזותי רציף אל יחידת הבקרה המערכתית.
אפשר לייחס עובדות אלו למגבלות הטכנולוגיה הזמינה באותן שנים, שכפתה את יכולותיה המצומצמות גם על רמת התחכום ההנדסי והייצורי של מערכות אלה. בין אמצע שנות ה- 70 לאמצע שנות ה- 80 חלו קפיצות מדרגה בכל התחומים הטכנולוגיים הרלוונטיים, שהתבטאו במיוחד במיניאטוריזציה של הציוד ובשיפור יכולותיו וביצועיו במספר סדרי-גודל. לקראת סוף עשור שנות ה- 80, קיבל הנושא תנופה רבה, כשישראל מובילה את מאמץ הפיתוח ולצדו גם את עיצוב תפיסות ההפעלה והיישום האופרטיבי של מערכות אלה. צה"ל היה המוביל ואחריו הלכו מדינות מפותחות אחרות ובראשן ארה"ב ואירופה המערבית, שהבינו את הפוטנציאל הגלום בהן.
במקביל להתקדמות המהירה ביישום הצבאי, נהֶגו כבר בתחילת הדרך רעיונות מגוונים לגבי יישומים אפשריים במערכות החדשות בתחומים פרה-צבאיים (כגון, משטרה) ובתחומים אזרחיים. לדוגמא: אחד הרעיונות, שגם נבחן מעשית, היה שימוש במערכת כטל"מ, כחלק ממערך שידורי גל ב' של
קול ישראל, לתוכנית "הבוקר הזה", שתוכננה לעלות לאוויר באותם ימים. הרעיון המרכזי היה שילוב בשידור של נתוני תצפית בזמן אמת על נושאים אזרחיים ממקומות שונים בארץ. שידור הווידאו מהכטל"ם אמור היה לעבור לתחנת מעקב באולפן, בזמן אמיתי, ולהיות מדווח ומדוברר לציבור. באותם ימים, ביצוע מהלך זה לא היה פשוט ונדרשה עבודת הכנה רבה להוצאתו אל הפועל; אינני מתכוון להרחיב הפעם את הדיון על פרטים אלה.
3 במסגרת יוזמות שנבחנו להפעלת שימוש בכטל"מים ליישומים פרה-צבאיים, נבחן נושא תצפיות יום ולילה על אתרים רגישים. המטרה הייתה לנצל את יכולתן של המערכות הללו לספק תמונות וידאו ברצף, ביום ובלילה, במשך שעות ארוכות, תוך דילוג מאזור לאזור או מנקודת ציון לנקודת ציון. יתרון גדול היה לעובדה שמפעילי המערכת אמורים היו להימצא בתחנת בקרה קרקעית, מוגנים מתנאי מזג אוויר בעייתיים ולעבוד במשמרות ולהתחלף לפי צורכי המשימה. שידורי נתוני החוזי הוקלטו במקביל לצפייה ובהם על מסכי TV ומפות נעות. ניתן היה לשחזר את הסרטים בתחנות הקרקע ולבחון את המידע "בתנאי מעבדה".
נודע לנו שהמשטרה שוקלת הקמת והפעלת יחידה אווירית עצמאית, לביצוע משימות תצפית-יום בכלים מאויישים - מטוסים קלים, או מסוקים (לא ניתן היה לבצע תצפיות לילה ללא ציוד מתאים בכלים אלה). פנינו לפיקוד המשטרה דאז והצענו את רעיון השימוש במערכות הכטל"מים; האינטרנט היה עדיין בחיתוליו. עמדו אז לרשותנו תחנות בקרה ותצפית קטנות וניידות מלבד התחנה הראשית, המפעילה את ומנהלת את כלי הטייס. את אלה ניתן היה למקם במספר מקומות מרוחקים זה מזה ולצפות סימולטנית באותו מידע ששודר מכלי הטייס. הצענו למשטרה שבמקום להקים יחידה משטרתית ייעודית להפעלת הצי האווירי, נספק לה 24/12 שירות הפעלה שנתי, לפי תאום מראש או דרישה אד-הוק. השירות יפעיל טכנית את הציוד ויספק למשטרה מידע חוזי קווי או אלחוטי לפי הנחיותיה.
התבקשנו לבצע הדגמת יכולת של המערכת. לאחר דין ודברים עם פיקוד המשטרה, סוכם שהתרגיל יבוצע בירושלים, מעל להר-הבית, בעת ההתכנסות לתפילת יום ו', במהלכה ובעת תהליך הפיזור. כלי הטיס אמור היה להמריא מבסיס ההפעלה הקבוע שלו, במרחק של כ-85 ק"מ מהיעד. במטה המשטרה וברכב משטרתי נייד הוצבו תחנות התצפית הממוזערות, כאשר כל החבורה המתפעלת והצופה מקושרת ברשת חוטית ואלחוטית, ומחליפה דעות ומידע בזמן אמיתי.
התרגיל שהיה יוצא דופן ובהיבטים שונים ראשון מסוגו, עבר בהצלחה וסיפק את המידע שהתבקש בפרק הזמן שנקבע. בפני פיקוד המשטרה עמד עתה הצורך להחליט באיזה פתרון לבחור. החלטה על שימוש במערכת הכטל"מים, הייתה פותחת פתח להרחבת מוטת היישומים כמעט לכל נושא תצפיתי, בכללי משחק שיש בהם חידוש עולמי. נראה שהדבר היה "מעל לכוחו" של הפיקוד והוחלט על שימוש בכלים מאויישים - פתרון מובהק של הליכה בתלם. מסיבות שונות מקנן בי הספק לגבי המניעים המכריעים לאותה החלטה. הואיל ומפכ"ל המשטרה דאז היה טייס ח"א לשעבר, יותר מתחושת בטן אחת אמרה, שטייסים יתקשו להשלים עם מעבר לשימוש במטוסים ללא טייס, כדרך חיים. הסתייגויות מסוג זה היו שכיחות אז גם בח"א. לימים השתנתה האווירה אולם המכשולים הפסיכולוגיים עדיין חיים ובועטים - המעבר לרובוטיקה מוטסת מהקרקע, במיוחד לאנשי צוות אוויר, איננו אתגר פשוט לעיכול.
התקופה בה מתרחש הסיפור היא תחילת שנות ה- 90. לתהליכי פיתוח קליטה והטמעה של אמל"ח מתקדם, דינמיקה אופיינית וממושכת למדי. ככל שלומדים להפיק מהם תועלת, גובר הביקוש הדוחף ומקדם פיתוח נוסף של טכנולוגיות ודורות חדשים של מוצרים ויישומים. עם התחלה מוקדמת, ניסיון מצטבר וכשהיא מאורגנת ומצויידת בתורת תפעול מתקדמת ומוכחת, יכולה הייתה משטרת ישראל להוות דוגמה עולמית ראשונה מסוגה. לדעתי, קיימת סבירות גבוהה שניטור אפקטיבי באמצעות מערכות מוטסות יעילות, של כבישים ואזורים מועדים לבעיות, היה תורם להפחתת מספר התאונות ולמניעת פגעים שחווינו בשנים אלה, לרבות פיגועים, חבלה בשדות, גניבת בעלי חיים ומכוניות ועוד - שירות שהציבור בוודאי ראוי וזכאי לו.
