מהומה רבה על לא(כן) דבר

ברחבי תל אביב והמרכז ישנה תמיכה לא מבוטלת ב"הפורום החילוני" שמטרתו היא למנוע " הדתה" באופן ספציפי במערכת החינוך הממלכתי. למרות זאת, ספק אם רבים יזדהו עם הגישה הלוחמנית וה"עליהום" של "הפורום החילוני" שהגיע לשיאו ערב תשעה באב תשע"ח. רם פרומן פרסם טור המסית נגד איסורי הבילוי בערב תשעה באב, כשהוא מזדהה כיו"ר הפורום החילוני. מה הקשר בין המאבק בהדתה בבתי ספר ממלכתיים והמאבק הציבורי נגד סגירת מקומות בילוי ערב תשעה באב? ""הטור שלי לא היה מתפרסם", כך מסביר רם פרומן (ד"ר), "אלמלא הרגשתי צורך להגיב על דבריה של אחת, "ירושלמית" חילונית, תמר הירדני". הסיפור הוא כזה: הירדני הקדישה טור לסוגיה המתעוררת בכל שנה מחדש - סגירת מקומות בילוי בערב תשעה באב. בטור שפרסמה היא מצדדת בסגירת מקומות בילוי. פרומן, שמתנגד לדעה של הירדני, הגיב בטור משלו. פרומן יושב בראש עמותה בשם "הפורום החילוני" שהוקמה ב-2011. מטרתה המוצהרת של העמותה היא להיאבק ב"הדתה" של מערכת החינוך. הפורום מספק תמיכה לערי מרכז הארץ וגם ליישובים רבים מחוץ למרכז. פרומן, כיו"ר הפורום החילוני, מצא לנכון לאמץ גישה לוחמנית, כשהגיב לטור שפרסמה הירדני. זאת בעוד שהירדני לא תקפה אלא הסבירה את ההגיון שמאחורי סגירת מקומות הבילוי בערב תשעה באב. הבחירה של פרומן להגיב במלוא הווליום ולשפוך על הירדני קיטונות של ביקורת ועלבונות תמוהה מכמה סיבות. ראשית, מדוע לתקוף במקום לחוות דעה? שנית, הרי אין קשר בין סגירת מקומות הבילוי בערב תשעה באב לבין המאבק נגד ה"הדתה" במערכת החינוך. הירדני, מורת דרך ירושלמית, חילונית בהגדרתה, מציגה בפרסום המפורט שלה מסקנה שלפיה בקרב המתנגדים לסגירת מקומות בילוי בערב תשעה באב שוררת: "...אי הכרת החוק, ליברליות שלא עומדת במבחן המציאות, חוסר הבנה בחשיבות הפרהסיה היהודית - וחמור מכל, אובדן מוחלט של זהות". היא אף מנתחת את המצב ומונה "חמישה כשלים של החילונים שנלחמים למען פתיחת מסעדות בתשעה באב". קראתי את שני הטורים. הירדני השקיעה מחשבה רבה וכתבה טור מושכל ומכובד. לעומתה, בביקורת שלו על הטור של הירדני, פרומן עשה שימוש בטקטיקות של היתממות ולוחמנות כאחד: - היתממות: "אנחנו פשוט רוצים לחיות על-פי דרכנו ... כמעט כל דבר שאנחנו עושים, לא כדי להכעיס או להתריס, אלא פשוט כדי לחיות, תמיד מצליח לפגוע ברגשות העדינים שלהם" - קוראים יקרים, יש כאלו ש"פשוט רוצים לחיות" ולא משנה שבדרך הם מפריעים לאחרים לחיות... - ועוד היתממות: "בשם ערכיי אני מוכן להילחם על זכותו של כל דתי במדינת ישראל לקיים את כל מנהגי האבלות שלו, אבל אני מצפה ממנו שבאותה מידה הוא ידע לכבד את העובדה שמבחינתי מדובר בעוד יום בשבוע". - על סף לוחמנות: "כבר כמה ימים שאני מחזיק את עצמי לא לכתוב על תשעה באב לאור הדיון שמתחולל בנושא, מאז שסיעת הבית היהודי בתל אביב קראה לעירייה להגביר את הפיקוח על בתי הקפה בעיר בערב תשעה באב, ותנועת 'חילונים ירוקים' החליטה להשיב מלחמה ולעודד את פתיחתם. בוודאי שמתם לב שהויכוח ניטש במלוא הכוח במיוחד בתל אביב". - פרומן ברוח לוחמנית גלויה: "מה לעשות, חורבן בתי מקדש לא לוחץ על בלוטות חילוניות. הגירוש מארץ ישראל לא נראה כל כך עצוב למי שיושב במדינתו שנמצאת באותה ארץ ישראל, וכדי להתאבל על קורבנות הגולה יש לנו את יום השואה. לא אוהבים את זה? מה לעשות. גם אני לא אוהב הרבה מהדברים שאתם עושים". בוודאי שמתם לב שפרומן עושה שימוש מניפולטיבי בערך "השואה"! - פאנץ' ליין קנטרני במיוחד: "באותה נשימה שבה אני מאחל צום קל לחבריי הדתיים אני מאחל גם בילוי מוצלח לחבריי החילוניים שיבחרו בכך (הדגשה שלי ת.ה). זו התחשבות וזו דרך ארץ. כשזה הדדי, זה נפלא. כשזה חד-צדדי, זה בלתי נסבל". אני פונה אליך מר פרומן היקר ושואלת, אם ברצונך לחנך את ילדיך שאין סיבה להפריע לשכמותך "שרוצים לחיות כפי שהם אוהבים", גם כשמדובר בערב תשעה באב, מדוע הינך עושה זאת בחסות הפורום החילוני? אין סיבה שלא תעשה זאת במרחב הפרטי שלך. הביקורת והקנטרנות שמצאת לנכון לפרסם כתובה בלשון לא מכבדת - לא אותך ולא את הירדני. יתרה מכך הביקורת מלכתחילה אינה במקומה שכן בטור שפרסמת אתה מזהה עצמך כיו"ר של עמותה שעוסק ב"מאבק נגד הדתה במערכת החינוך". נ.ב. עוד בשנות ה-50 המוקדמות היה נהוג לסגור מקומות בילוי בערב תשעה באב, להשתתף בקריאת מגילת איכה בבתי כנסת או בפורומים פרטיים, כפי שעולה מגיליונות העיתון "דבר" (גיליון "דבר" מ 1951; גיליון "דבר" מ-1954).

קישורים:

הטור של תמר הירדני (17.7.2018) הטור של פרומן (19.7.2018) הפורום החילוני