עולם הפוך. במקום שהעולם "הנאור" יקבל את חוק הלאום החדש במחיאות כפיים ובימין תהיה התנגדות, קורה ההפך: הימין חוגג והשמאל מתאבל. איך קרה הדבר, ששני הצדדים אינם רואים את מה שחסר בחוק הזה, משהו ששומט מתחתיו את הרצפה, שבחוק הלאום היהודי ארץ ישראל - איננה?
בבקשה: שם, דגל, סמל, המנון, לוח רשמי, חגים וימי מנוחה הם נתונים סטטיים, הצהרתיים - כמי שאומר ש-2+2 הן ארבע. במדינה רגילה אולי די בהם, אך לא במדינה היהודית, שהיא, כלשון החוק, "ייחודית". שני תפקידים מרכזיים מוטלים עליה, שמהן היא יונקת את תמצית חיוניותה: עלייה והתיישבות. ואכן, חוק הלאום מייחד לשני עמודי התווך האלה שני סעיפים.
בסעיף 5 לחוק, תחת הכותרת "קיבוץ גלויות", נאמר: "המדינה תהא פתוחה לעלייה יהודית ולקיבוץ גלויות".
אניני טעם אולי לא יאהבו את הניסוח הפאסיבי, כמי שאומר 'אני פתוח, תרצה תאכל...', והיו מעדיפים אמירה פרו-אקטיבית יותר. אך אנו נעסוק כאן בפגם הרבה יותר חמור: "עלייה וקיבוץ גלויות" - לאן? 'למדינה'? "עליה לארץ" הוא הביטוי המקובל כל ימי הציונות, מה קרה, למה השמיטו את 'הארץ'?
מתבקש להשוות את הסעיף הזה לחוק השבות משנת 1950, שהכריז וקבע מתחת לכותרת "הזכות לעלייה" כך: "כל יהודי זכאי לעלות א ר צ ה". "ארצה". כך אמרו המחוקקים ההם, שנתיים בסך-הכל לאחר הקמת המדינה! לב הארץ לא היה עדיין בידיהם, ובכל זאת הם "חוקקו בסלע" (המליצה של ראש הממשלה) את זכותו של כל יהודי לעלות ל א ר ץ ישראל.
מדינה פתוחה איך מעלים בקנה אחד את שני הניסוחים האלה - את הזכות 'לארץ' לעומת 'המדינה הפתוחה'? מחוקקי הליכוד ו
הבית היהודי, למה החלפתם את העלייה 'לארץ המובטחת' בתוצר הדיאטטי 'מדינה פתוחה'?
ומן העלייה להתיישבות. בסעיף 7 לחוק נאמר תחת הכותרת "התיישבות יהודית": "המדינה רואה בפיתוח התיישבות יהודית ערך לאומי, ותפעל על-מנת לעודד ולקדם הקמה וביסוס שלה".
איך זה, שהמחוקקים לא שמו לב שבצרוף המלים "פיתוח התיישבות יהודית" משהו חסר? התיישבות - איפה? במושבות הברון בארגנטינה? אפשר כמובן לנחש, שהואיל ונאמר 'המדינה רואה', מסתמא הכוונה להתיישבות במדינה. כך או כך, מישהו הקפיד גם כאן שלא לומר בלשון בני אדם פשוטה שההתיישבות היא בארץ ישראל והעדיף להשאיר אותה תלויה באוויר.
הבריחה המבוהלת מ 'ארץ ישראל' היא שיטתית. הסעיף 6 לחוק מוקדש ל"קשר עם העם היהודי" ובס'ק (ב) נאמר: "המדינה תפעל בתפוצות לשימור הזיקה בין ה מ ד י נ ה ובין בני העם היהודי".
אימרו: והזיקה 'לארץ', המקודשת זה אלפי שנים בדם ודמעות, היכן היא? ומה קרה ל"ארץ מולדת", הוחלפה ב"מדינת מולדת"? האם הצטרפתם, המחוקקים מן המחנה הלאומי, לשמאל הקיצוני שמחק את 'ארץ' ישראל והמיר אותה ב'מדינת' ישראל, עד שאפילו מזג האוויר הוא "במדינה"? להם, הניסוחים בחוק הזה הם התגשמות חלומם הרטוב, אבל לכם?!
קביעה לקונית כבר בסעיף הראשון לחוק, (ס'ק (ג) - "עקרונות היסוד", בולטת המגמה: "מימוש הזכות להגדרה עצמית לאומית במדינת ישראל ייחודי לעם היהודי".
אני כותב מלים אלה בקריית ארבע-היא-חברון הממוקמת כידוע בארץ ישראל, ובמקום לא רע, אבל מחוץ למדינת ישראל. האם כאן, בעיר האבות, ההגדרה העצמית הלאומית היהודית אינה מתממשת?
אפשר לחשוב שמישהו עבר על הטקסט במיקרוסקופ וביער מתוכו כל אזכור לארץ ישראל, לבד מן הקביעה הלקונית, מניין צמחה המדינה: "ארץ ישראל היא מולדתו ההיסטורית של העם היהודי, שבה קמה מדינת ישראל".
ההשמטה השיטתית של הארץ מכאן ואילך לאורך כל החוק משדרת לנו שלאחר שהוקמה המדינה - ההגדרה העצמית היהודית מתרחשת ותתרחש רק בגבולותיה. מכאן ניתן להסיק שיתרת השטח שבין הארץ למדינה פנויה בשביל מישהו אחר.
חוק הלאום נותן ביטוי מובהק לפרשנות המצמצמת, העוינת, של משפט המפתח בהצהרת בלפור ובכתב המנדט: "בית לאומי לעם היהודי בארץ ישראל". אויבינו טענו תמיד שהכוונה לשטח כלשהוא ב ת ו ך הארץ, לא לארץ כולה... האם זו גם בשורתה של "ממשלת הימין"?
עבר צנזורה תלויה מעלינו חרב-דמוקלס בדמות "תוכנית המאה" של טראמפ. זה עתה פרסם ה-"טריו" - שנקר, גולדבלט ופרידמן פלוס ניקי היילי - מאמר לאתר CNN בו חזרו והבהירו כי ההכרה בירושלים כבירת ישראל אין בה כדי למנוע את חלוקת העיר והתוכנית שהם מכינים תכלול הכרה גם "בצרכים הלגיטימיים של הפלשתינים ובאינטרסים של האזור הרחב יותר" (כלומר, כל מדינות ערב), וסיימו ברמז מבשר רעות: "איש לא יהיה שבע רצון לגמרי עם הצעתנו..."
נתניהו מציית באדיקות להוראות ה'טריו' לצמק את הבנייה בירושלים וביו"ש לממדים מינימליים, שיאפשרו הקמת מדינה פלשתינית לפחות על 90% מאדמת יו"ש. כלומר, גם על מרבית שטח C. בהזדמנויות שונות הודו אנשי נתניהו במפורש שהם מחכים להנחיות מהצוות של טראמפ. כאשר תתפרסם התוכנית, נתניהו בוודאי יאמץ אותה בשם הידידות עם טראמפ, כפי שאימץ את תוכנית 'שתי המדינות' בגלל האיבה של אובמה.
כאשר קוראים את חוק הלאום על הרקע הזה, עולה המחשבה, שמא גם הוא עבר צנזורה של המפקחים מוושינגטון.
אם יום אחד ייפקחו עיניהם של המחוקקים לראות שהם הביאו עלינו חוק של חלוקת הארץ, חוק בר-אילן 2, תהיה פתוחה לפניהם רק דרך אחת לתקן את הנזק: להחיל גם על יהודה ושומרון את ריבונות המדינה. רק כך תהיה ללאום היהודי גם מדינה וגם ארץ.
